ע"א 1607/17

תקציר

במקרה שלפנינו, ביקש המערער לדחות את בקשת המשיבים לדחות את ערעורו, שהוגש באיחור. בתחילה היה לשני הצדדים חלק שווה בחברה, אך התעוררו מחלוקות כאשר טען המערער כי המשיבים שללו ממנו את זכויותיו. הושגה הסכמה פרוצדורלית למינוי שמאי שיעריך את שווי החברה, מה שהוביל לפסק דין מיום 1.1.2017, שחייב את המשיבים לרכוש את מניות המערערת. המערערת ערערה על הערכת השווי, אך הגישה את הערעור שלושה ימים לאחר המועד הקבוע בחוק. במהלך דיון מקדמי יעץ השופט למערער למשוך את ערעורו בשל שיהוי זה ומשוכות פרוצדורליות אחרות. המשיבים טענו כי הערעור אינו תקף שכן הוא הוגש באיחור ללא סיבה מוצדקת או בקשה מיוחדת להארכת מועד. חרף טענות המערערת בדבר עיתוי בקשת הדחייה של המשיבים, מצא בית המשפט כי הערעור אכן איחר ונעדר את ההצדקות הנדרשות להארכה. בהדגישו כי גם שיהוי קצר מחייב "טעם מיוחד" להארכה, ומאחר שלא הוגשה בקשה פורמלית להארכה כזו, החליט בית המשפט לדחות את הערעור, מבלי להטיל הוצאות, בהינתן כל עילה פרוצדורלית להארכת המועד בדיעבד.