ע"פ 7113/08

תקציר

בערעור על גזר דינם של שני קטינים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נגזרו על המערערים תחילה שנתיים מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצויים בסך 25,000 ₪ לקטין שאותו תקפו מספר רב של פעמים. המערערים, בני 14 ו-15 בעת ביצוע העבירות, הודו במעשים והביעו חרטה. דעת הרוב בפסק הדין המקורי הדגישה את ההרתעה מפני השיקום בשל חומרתן וחזרתן של העבירות. עם זאת, דעת מיעוט הציעה להתמקד בשיקום, וציינה כי המערערים היו בעבר נפגעי תקיפה מינית בעצמם, וטענה לעונש שלא במשמורת כדי למנוע את ההשפעות המזיקות של המאסר. הערעור התמקד בשאלה האם יש לגזור על קטינים אלה עונש מאסר או להשתקם. שירות המבחן והעובדים הסוציאליים ציינו את פוטנציאל השיקום של המערערים והמליצו על עבודות שירות ופיצויים אך לא על מאסר. בשקלול שיקולים אלה, החליטה ערכאת הערעור להמיר את עונש המאסר בצו מבחן, המחייב את המערערים להישאר במוסדות השיקום הנוכחיים שלהם למשך שנתיים, עם הגבלות דומות למאסר. התנאים כללו השתתפות חובה בתוכניות טיפול. בית המשפט ציין את המחסור במקומות נעולים במעונות, שהוא חיוני לשיקום, והפציר בשר הרווחה להתייחס לסוגיה זו. החלטה זו נועדה לאזן בין חומרת העבירה לבין פוטנציאל השיקום של העבריינים תוך שמירה על אינטרסים ציבוריים.