בד"מ 127/20

תקציר

פסק הדין דן באיסור שידולו של לוזרבאל להשיג עבודה. חוק לשכת עורכי הדין אוסר על עורכי דין לשדל כל אדם למסור להם עבודה מקצועית. ההגדרה של "שידול" מתייחסת למעשה של עורך דין להביא לקוח פוטנציאלי להחליט להשתמש בשירותיו תוך הפעלת לחץ או שכנוע, אשר יכול להיעשות על ידי עורך הדין או כל אדם מטעמו. התלונה נגד לוזרבל ייחסה לו שתי עבירות נפרדות של שידול בנוגע לשני מכתבים שהפנה לדיירי שיכון, בהם עודדו אותם שלא לחתום על הסכם עם חברה בשם שפיר, ובמקום זאת להעסיק אותו. השופט קבע כי לא מדובר בשתי עבירות נפרדות אלא באירוע אחד עם השלמה אחת המבוססת על שתי אותיות, ולכן יש להרשיע את לוזרבאל בעבירה אחת של איסור שידול. השופט דן גם בעבירת האיומים, כשהוא מפנה למכתב שכתב לוז'רבל בתגובה למכתב של שפיר, שאיים להגיש נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין אם לא יתפטר מייצוג שוכר. השופט קבע כי מכתבו של לוזרבאל לא כלל איומים כלשהם והיווה אזהרה לגיטימית מפני כוונה לנקוט בצעדים משפטיים, ואילו מכתבו של שפיר היווה הפרה אתית מסוג האיום האסור. בנוסף, השופט מצא את לוזרבאל אשם בהתנהגות שאינה הולמת חבר בלשכת עורכי הדין כאשר הציג מידע כוזב והשתמש בשפה פוגענית כלפי עורכי דין אחרים. השופט מתח ביקורת על הסכם שכר הטרחה שהיה ללוזרבל עם שפיר, וקבע כי הוא עלול להוביל להפרות אתיות ולפגוע בלקוחותיו. השופט ציין גם את השיהוי בהגשת התלונה נגד לוזרבל, אך מאחר שלא הוכיח נזק ראייתי כלשהו, טענה זו נדחתה. לסיכום, לוזרבאל הורשע בסעיף אחד של שידול אסור ובסעיף אחד של התנהגות שאינה הולמת עורך דין.