עב"ל 1004-10-12

תקציר

פסק הדין מאפשר את הערעור על יסוד העובדה שהטנטון של המערער יוכר מעתה כפגיעה בעבודה, כלומר יכוסה על ידי החוקים וההוראות המתאימים. המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 84א לחוק, המתווה את התנאים בהם מוכר הטינטון כפגיעה בעבודה. על פי שלושת התנאים המפורטים בסעיף זה, טינטון תקף אם חלה ירידה בכושר השמיעה ב-25dB לפחות בשתי האוזניים, אם יש עדות מתועדת לטינטון לפני שהמבוטח מפסיק לעבוד בסביבה רועשת, ואם היו בקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בטינטון. נקודת המחלוקת העיקרית בין המערערת לבין המוסד, ארגון המעסיקים, הייתה האם ניתן לראות בבקשות המערערת חוזרות ונשנות לפי סעיף 84א(ב)(3). המוסד טען כי הבקשה הרלוונטית היחידה היא זו שהוגשה בשנת 1999, בעוד שאין להתייחס לכל שאר הפניות שנעשו בסמוך להגשת התביעה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המערערת, בקובעו כי הבקשה משנת 1999 היא אמיתית ויש לספור אותה, שכן אין ראיות המצביעות אחרת. יתר על כן, בית המשפט הכיר בכך שלעתים קרובות נאמר לחולים עם טנטון שאין טיפול ולכן לא חזרו על תלונותיהם. באשר לבקשות שהוגשו במאי 2008 ציין בית המשפט כי המוסד הסכים לקבלן אך טען כי הן הוגשו ברצף. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי די בשתי בקשות עצמאיות על פי פסיקה קודמת. בסופו של דבר, פסק הדין הכיר בפניות המערערת בשנים 1999 ומאי 2008 כעומדות בתנאים של "בקשות חוזרות". מאחר שלא הייתה מחלוקת לגבי התנאים האחרים, קבע בית הדין כי יש להכיר בטינטון של המערער כפגיעה בעבודה. בנוסף, חויב המוסד לשאת בהוצאות המערערת בסך 4,000 ₪ בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ויימסר להם בהמשך.