עת"מ 31405-09-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותה של תכנית מיתאר, ובפרט האם לעירייה יש סמכות לקבוע הסדרי חניה, לרבות תעריפים ושעות פעילות, לחניון ציבורי שנבנה במסגרת פרויקט מגורים ומסחר. העותרים, תושבי הסביבה, טוענים כי התכנית מעניקה לעירייה סמכות זו להבטיח שהמגרש ישרת את מטרתו הציבורית המיועדת. היזם, לעומת זאת, טוען כי התוכנית אינה מסמיכה את העירייה להסדיר את תעריפי החנייה, אלא רק היבטים טכניים כמו כניסות ויציאות. בית המשפט מצדד בעותרים, ומפרש את התכנית כמעניקה לעירייה סמכויות פיקוח על פעילות החניון כדי להבטיח את הישארותו כמתקן ציבורי אמיתי. פיקוח זה כולל את הסמכות להתערב אם תעריפי החניה הופכים לבלתי סבירים, ובכך הופכים את המגרש לבלתי נגיש לציבור. שיקול דעתה של העירייה בעניין זה צריך להתחשב בזכויות הקניין של היזם ובצרכי הציבור, לרבות כל שינוי בנסיבות. בנוסף, בית המשפט קובע כי העירייה יכולה לפקח על שעות הפתיחה של החניון, ולוודא שהן תואמות את המטרה הציבורית של החניון. העירייה נדרשת להעביר את עמדתה לטענות העותרים בדבר דמי חניה מופרזים בתוך 60 יום וכן לדאוג לכך שהמגרש יישאר פתוח. פסק הדין מחייב את המשיבים, לרבות העירייה והיזם, לשאת בהוצאות העותרים בסך 12,000 ₪ כל אחד.