ת"א 23365-02-17

תקציר

הנתבעים השתלטו על נכס השייך להקדש דתי, וטענו לזכויות דיירות מוגנות. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההסכמים שהציגו אינם תקפים. הם לא פירטו את השטחים המושכרים, והנתבעים עצמם לא יכלו לברר את היקף החזקתם. יתר על כן, הנתבעים לא שילמו דמי שכירות במשך כמעט שני עשורים, למעט תשלום אחד בעקבות צו בית משפט. הם טענו כי שילמו תשלומים לאנשים שונים, אך בית המשפט מצא את גרסתם לא עקבית ולא הוכחה. גם אם בית המשפט היה מקבל את טענות הנתבעים, הם הפרו את ההסכמים בכך שלא שילמו את דמי השכירות לנאמן הממונה, מה שזיכה את ההקדש בפינויים. בנוסף, הנתבעים העבירו את הנכס המושכר לחברה שלהם, דבר המנוגד להסכם. בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות והשיהוי של הנתבעים כבלתי מבוססת ולא מבוססת. לבסוף, פסק הדין מהמשפט הראשון, שהורה לנתבעים לפנות את הנכס, אושר, וניתן להם עד ליום 31.7.2022 לציית. כמו כן נדרשו הנתבעים לכסות את הוצאות ההקדש ושכר טרחת עורך דין.