ת"א 42276-04-16

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע בדרישה להחזיר את הכספים שהלווה לו ולאחיו, וכן החזר תשלומים ששולמו בגין רכישת מספר נכסי נדל"ן שמעולם לא הועברו על שמו. הנתבע טען כי התביעות התיישנו בשל תקופת ההתיישנות. בית המשפט הסכים עם הנתבע ודחה את התביעה על הסף. לדברי בית המשפט, זכות התביעה הקונקרטית לכל עילות התביעה קמה למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה והתובע לא סיפק כל הצדקה סבירה לשיהוי. טענת התובע כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות מהמועד שבו הבין לראשונה כי הוטעה נדחתה, שכן המבחן לתחילתה של תקופת ההתיישנות הוא אובייקטיבי. בית המשפט דחה גם את טענת התובע כי הרבה להשתמש בביטוי "כוח תביעה" אשר אמור לסייע לו להתגבר על תקופת ההתיישנות, והסביר כי "כוח התביעה" נוצר כאשר התובע ידע או היה עליו לדעת על העובדות העומדות בבסיס תביעתו. הואיל והתובעת לא הציגה כל תוכן מבוסס הנוגד זאת, נקבע מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות במועד בו קמו עילות התביעה. כל אחת מעילות התביעה של התובע נבחנה לגופה, ובכולן המועד המאוחר ביותר שבו החלה תקופת ההתיישנות היה לפני הגשת התביעה. לפיכך, החליט בית המשפט לדחות את התביעה כולה מחמת התיישנות.