ת"פ 16797-12-20

תקציר

בטח, להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המתבסס על הנתונים שסיפקת, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים משפטיים: **ניתוח משפטי – בקשה לביטול כתב אישום מחמת אכיפה בררנית** **רקע עובדתי** נגד הנאשמים 1. ריאד בן סאלח ו-2. כ.ר.נ. - עבודות בניה ופיתוח בע"מ, הוגש כתב אישום המייחס להם 18 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך מתאים, וכן עבירת ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, על פי חוק מס ערך מוסף. על פי הנטען, בתקופה שבין מרץ 2017 לאוגוסט 2018, קיבל נאשם 1, בשם חברתו (נאשמת 2), 18 חשבוניות פיקטיביות ממר עיסא איסר ומחברת י.ו.נ.ית ביצוע בע"מ ("חברת יונית"), בסכום כולל של כ-4.35 מיליון ש"ח, וניכה בגינן מס תשומות בסך כ-632 אלף ש"ח, על אף שלא בוצעו עסקאות אמיתיות. ביום 29.05.2022, הודיעו הצדדים על הסדר טיעון, לפיו הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום והורשעו. במקביל, עתרו הצדדים לדחיית הדיון לשם העלאת טענות לאכיפה בררנית, ללא צורך בשמיעת ראיות. לאחר שהוגשו בקשות מפורטות ותגובות, נשמעו טענות הצדדים בעל פה, ובסיום הדיון, התמקדה בקשת ההגנה בטענת האכיפה הבררנית. **טענות ההגנה – אכיפה בררנית** לטענת ההגנה, ננקטה נגד הנאשמים אכיפה בררנית, המתבטאת בהימנעות מהגשת כתב אישום נגד מעורבים נוספים בפרשה, על אף שנחקרו. בנוסף, נטען כי חברות רבות נוספות, שביצעו לכאורה קיזוז חשבוניות פיקטיביות מחברת יונית, כלל לא נחקרו. באופן ספציפי, טענה ההגנה לאכיפה בררנית ביחס ל: 1. **חברת יונית ומנהליה:** אשר הנפיקו את החשבוניות הפיקטיביות. 2. **מר איוב עבדאללה:** אשר לכאורה היה הבעלים הפיקטיבי של חברת יונית. 3. **עו"ד ערן חסיד:** אשר לכאורה טיפל במכירת חברת יונית למר עבדאללה וסירב לשתף פעולה בחקירה. 4. **68 חברות נוספות:** אשר לפי עדויות, קיזזו חשבוניות פיקטיביות מחברת יונית. 5. **מר עיסא איסר:** אשר הכחיש ביצוע עבודות עבור חברות נוספות שניכו מס תשומות בחשבוניות שהנפיק להן (מויש בע"מ, מ.מריאן בע"מ, סיאן מלונאות, סקטלון הנדסה וגני אביב לבניין). לטענת ההגנה, התנהלות רשות האכיפה פוגעת באופן מהותי בעקרונות הצדק וההגינות המשפטית, ומצדיקה את ביטול כתב האישום. **טענות המאשימה – דחיית הבקשה** ב"כ המאשימה עתר לדחיית הבקשה, וטען כי אין כל בסיס לטענת האכיפה הבררנית. ביחס למעורבים הנוספים שהועלו על ידי ההגנה, פירטה המאשימה את עמדתה: 1. **מר עיסא איסר:** הוגש נגדו כתב אישום, הוא הודה והורשע בעבירות דומות, ומשפטו קבוע לשמיעת טיעונים לעונש. 2. **חברת יונית ומנהליה (מר אמציה עקיבא):** נטען כי לא קיימת תשתית ראייתית להעמדתם לדין. מר עקיבא שלל כל קשר לשלוש החשבוניות שקיזזו הנאשמים, וטען כי מדובר בחשבוניות מזויפות. המאשימה הדגישה כי נראה שנעשה שימוש בחברה במרמה וללא הרשאה. 3. **מר איוב אלדעאדלה:** נחקר מספר פעמים, אך לא מסר פרטים מהותיים. הוא כפר בעבירה, טען כי עבריין סמים, וכי החשבוניות הפיקטיביות הוצאו על ידו. התיק בעניינו מצוי בעיון והחלטה של תובע. 4. **עו"ד ערן חסיד:** טען כי מסמכיו זויפו. קושי ראייתי מנע את העמדתו לדין. 5. **חברות נוספות:** לא הוגשו כתבי אישום נגד חברות נוספות בשל העדר תשתית ראייתית מספקת. ההחלטה להעמיק או להרחיב חקירה מסורה לשיקול דעת רשויות האכיפה. לטענת המאשימה, ההגנה לא הוכיחה תשתית ראייתית מינימלית לביסוס טענת אכיפה בררנית. **דיון והכרעה – עקרונות משפטיים וחידושים** בית המשפט השלום ברמלה, השופטת אילה אורן, דחה את בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום מחמת אכיפה בררנית. **1. סמכות בית המשפט והגדרת אכיפה בררנית:** סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מקנה לבית המשפט סמכות להורות על ביטול כתב אישום, אם הגשתו או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. אכיפה בררנית, כפי שהוגדרה בפסיקה, מתייחסת למצב בו ננקטים הליכים פליליים באופן מפלה ולא שוויוני, תוך הבחנה בין שווים או דומים משיקולים זרים או שרירותיים, ובכך נפגע ערך השוויון ותחושת הצדק. **2. בחינת הטענה בענייננו:** בית המשפט בחן את טענת ההגנה לאכיפה בררנית, כאשר הוטענה כי הנאשמים הועמדו לדין באופן מפלה, בעוד שאחרים לא הועמדו, וחברות נוספות לא נחקרו כלל. לאחר שקרא את כתבי הטענות, שמע את טענות הצדדים ועיין בחומרי החקירה, קבע בית המשפט כי **לא הוכחה תשתית לטענת אכיפה בררנית**. **3. הערכת התשתית הראייתית ושיקול דעת התביעה:** * **המעורבים בהפקת החשבוניות:** נקבע כי ביחס למעורבים שנטען כי הפיקו את החשבוניות הפיקטיביות, ננקטו נגדם הליכים שונים, בהתאם להערכת תשתית הראייתית שבוצעה לפי שיקול דעתה של המאשימה. נגד מר עיסא הוגש כתב אישום והוא הורשע, והתיק נגד מר איוב עומד לבחינת תובע. * **חברת יונית ומנהליה:** המאשימה הגיעה למסקנה כי אין תשתית ראייתית מספקת לקשור אותם לביצוע עבירות. ההחלטה שלא להעמיד לדין מעורבים נוספים בהיעדר ראיות מספיקות, אינה מבססת טענה של אכיפה בררנית. בית המשפט אף הפנה לפסיקת בית המשפט העליון (ע"פ 7216/20 קליין נ' מדינת ישראל), לפיה בדרך כלל, טענת אכיפה בררנית מתקבלת רק אם הצביע המערער על שיקולים זרים או שרירותיות, אם כי ייתכנו מקרים חריגים אף ללא הוכחת מניע זר, אם התשתית הראייתית דומה. * **שיקול דעת התביעה:** בית המשפט הדגיש כי אינו מחליף את שיקול דעתה של התביעה בהליך הפלילי, ובפרט בנוגע לניתוח תשתית ראייתית, אשר נמצא בליבת שיקול הדעת והמומחיות של התביעה. **4. הרחבת החקירה ומשאבים מוגבלים:** ביחס לטענות לאכיפה בררנית עקב העדר חקירה של עשרות חברות נוספות, קבע בית המשפט כי גם במקרה זה לא מצא לקבל את עמדת ההגנה. הסמכות ושיקול הדעת בנוגע לאופן ביצוע החקירה, לרבות פתיחת חקירה ושרטוט גבולותיה, מסורים לרשויות האכיפה. רשויות אלו מתחשבות במשאבים המוגבלים העומדים לרשותן, במדיניות האכיפה ובמטרותיה. לפיכך, העובדה שחקירת החשבוניות הפיקטיביות לא הורחבה לעשרות חברות נוספות, אין בה כדי לבסס טענה של אכיפה בררנית. **5. חידוש משפטי/הדגשה:** החלטה זו מדגישה את הפרקטיקה המשפטית המקובלת, לפיה בית המשפט אינו מתערב בשיקול הדעת של התביעה בנוגע להחלטותיה להעמיד לדין או שלא להעמיד לדין נאשמים, כל עוד אין לנגד עיניהם שיקולים זרים או שרירותיים, או כאשר ההחלטות נובעות מהערכה סבירה של הראיות. כמו כן, ההחלטה מחזקת את ההכרה כי שיקול הדעת של רשויות האכיפה כולל גם את ההחלטה היכן לשרטט את גבולות החקירה, תוך התחשבות במשאבים ובמדיניות אכיפה, וכי אי הרחבת חקירה אינה בהכרח מהווה עילה לטענת אכיפה בררנית. **סיכום** בית המשפט השלום ברמלה דחה את בקשת הנאשמים לביטול כתב אישום מחמת אכיפה בררנית, בקובעו כי ההגנה לא הוכיחה תשתית מינימלית לביסוס טענה זו. נימוקי המאשימה ביחס לכל אחד מהמעורבים הנוספים נמצאו מניחים את הדעת, ובית המשפט אישר את שיקול דעתה של התביעה בהחלטותיה להעמיד לדין או שלא להעמיד לדין, וכן בנוגע לגבולות החקירה. הדיון בטיעונים לעונש נקבע למועד מאוחר יותר.