ע"פ 7168/22

תקציר

בית המשפט בחן את הערעורים והחליט לקבל אותם באופן חלקי, מה שהוביל לפסק דין רב ניואנסים ורב פנים. טענות התובעים בדבר דחיית הסעד הזמני נדחו, כפי שנדונו בערעור קודם, מה שמחזק את תוקפו של הוראת השעה גם בשבתות ובחגים. בהחלטה הודגש כי הערעור הפלילי הנדון אינו הפלטפורמה הנכונה לדיון בטענות אלה. פסק הדין בחן את הליכי האכיפה של קנסות ביזיון בית המשפט לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, הבחין בין קנסות מיידיים בגין עבירות עבר, קנסות על תנאי בגין עבירות עתידיות והדגיש את חשיבותם של צווים שיפוטיים. היא הדגישה כי הליכי ביזיון משמשים לאכיפת ציות שיפוטי ויש להשתמש בהם כמוצא אחרון כאשר אמצעים אחרים אינם מספקים. בית המשפט בחן את הקנסות שהוטלו על פני שלוש תקופות שונות של הפרות לכאורה, ובסופו של דבר שמר על קנסות לתקופה הראשונה תוך הטלת ספק בבסיס החוקי לקנסות בתקופות שלאחר מכן בשל היעדר הליכים משפטיים נאותים. ראוי לציין כי הוא מתח ביקורת על גישתו של בית המשפט המחוזי להטיל קנסות אוטומטיים ללא הכרעה נוספת. באשר להתנהלות המערערים, בית המשפט הכיר בטעויות פרוצדורליות המצדיקות ביטול חלקי, אך הדגיש את חומרת הפרותיהם. יתר על כן, פסק הדין נגע בשיקולים המורכבים של ימים הלכתיים לעומת אזרחיים בספירת הפרות, והמליץ עוד יותר על גישה זהירה להעברת נטל ההוכחה בהליכים משפטיים. התיק הועבר לבית המשפט המחוזי כדי שיבחן מחדש את חישובי הקנסות ויקבע אם הם מצטברים או חופפים. אף שהסכימו על חלקים מנימוקיו של השופט סולברג, הביעו השופטים מינץ וחיות זהירות מהשלכות משפטיות רחבות יותר, והעדיפו שהסוגיות המורכבות של חידוש קנסות ונטל ההוכחה יידונו במקרים עתידיים. בסך הכל, בית המשפט חיפש פתרון מאוזן, ועודד את שני הצדדים לפתור את המחלוקות שלהם מחוץ לכותלי בית המשפט.