ע"א 18237-05-22

תקציר

פסק הדין הוא פרי ערעור אזרחי שעניינו סכסוך חוזי בין המערערת למשיבה על תנאי הסכם לעבודות התקנת רכב. המערערת ערערה על פסק דינו של בית משפט קמא, והתמקדה בעיקר בממצאים העובדתיים הנוגעים לביטול ההסכם שלא כדין ולתשלום עבור עבודות שבוצעו. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא במרבית הסעיפים, תוך שימת דגש על העיקרון המשפטי הקבוע של אי התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, בהיעדר נסיבות חריגות. ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בכך שבית משפט קמא דחה את תביעת המערערת לפיצויים בשל היעדר הוכחה מספקת לביטולו שלא כדין של ההסכם. בנוסף, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהערכת בית משפט קמא את תביעת המערערת לתשלום עבור עבודות שבוצעו, למעט רכיב אחד הנוגע להכנת אב טיפוס לסט כלי הרכב השני. ראיות מכריעות התומכות בטענת המערער בנקודה זו נדחו על ידי בית משפט קמא. לגופו של עניין, בית המשפט לערעורים פירש את ההתכתבויות בין עורכי הדין של הצדדים באופן שונה מבית המשפט קמא, ומצא כי המכתבים הצביעו בבירור על שני רכיבים נפרדים הנוגעים למערכת כלי הרכב הראשונה והשנייה. זאת ועוד, בית המשפט דחה את הנימוקים בדבר הטענה המאוחרת, שכן גרסת המערער הסבירה את העיתוי באופן סביר. באשר לסכום המגיע עבור אב הטיפוס, קיבל בית המשפט את עמדת המערערת כי הסכום הנקוב בהסכם, 28,000 ₪, הוא הסכום המתאים והפחית את החיוב הסטנדרטי עבור אב טיפוס של רכב, והגיע למסקנה כי המערערת זכאית ל-25,100 ₪. הערעור התקבל בחלקו, וכתוצאה מכך שילם המשיב למערער 25,100 ש"ח נוספים, בצירוף מע"מ החל והוצאות בסך 10,000 ש"ח בגין הליכי המשפט והערעור. הערבות שהופקדה על ידי המערער הוחזרה לו, והמשיב חויב לשאת בהוצאות ההליך.