רמ"ש 9607/03

תקציר

המבקשים, ילדיו של גבר יהודי ישראלי מנישואיו הראשונים, חלקו על ירושת אביהם עם אשתו השנייה. האישה השנייה, אזרחית רומניה, ניהלה מערכת יחסים ממושכת עם המנוח לפני שנישאו ברומניה. לאחר מותו ביקשו הילדים צו ירושה, והאישה השנייה ערערה על כך, ותבעה מחצית מהעיזבון כבן הזוג שנותר בחיים. בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי פסקו שניהם לטובת האישה השנייה, והכירו בה כבת זוגו של המנוח על פי הדין הרומני, שם נערכו הנישואין. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם הערכאות הנמוכות יותר, הכיר בתוקפם של הנישואין בישראל, תוך הדגשת תכליתם של דיני הירושה – שיקוף חזקת צוואתו של המנוח, הגנה על האינטרסים של בן הזוג שנותר בחיים והשוואת מעמדם של ידועים בציבור לבני זוג נשואים כדין. בית המשפט פירש את המונח "בן זוג" בחוק הירושה כך שיכלול גם את האישה השנייה, והדגיש כי הקשר החוק ותכליתו צריכים לקבוע את משמעותו. כמו כן, בית המשפט הציע למחוקק לשקול הכרה בנישואין אזרחיים בין יהודים ללא יהודים שנערכו בחו"ל, במיוחד נוכח היעדר אפשרויות נישואין אזרחיים בישראל. לבסוף, הדגיש בית המשפט את תפקידו של המחוקק בהכרעה בסוגיות מוסריות ועקרוניות, ודחק בו להתמודד עם המציאות המורכבת של נישואי תערובת ולתת פתרונות הולמים. הערעור נדחה, תוך שמירה על זכותה של האישה השנייה לרשת את הרשת.