רע"א 20203-09-19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. הסכסוך המקורי נסב סביב חוב שנצבר בחשבון בנק בעקבות פטירת המבקשת ואמו של אחיה. החוב נותר ללא תשלום בעקבות מימוש דירה בבעלות המנוח, שלא כיסתה את מלוא הסכום. הבנק תבע את האחים על יתרת הסכום אך התביעה נדחתה, והשופט פסק לטובת הנתבעים. השופט קבע כי הבנק לא פעל בתום לב, והתרשל בניהול משא ומתן אך ורק עם האח. בעקבות זאת, הגישה המבקשת תביעה נפרדת נגד הבנק, בה טענה, בין היתר, כי התנהלות הבנק גרמה לה נזק וכי הבנק הפר את חובת הזהירות שלו. במסגרת הליך משפטי שני זה, ביקש המבקש למחוק חלקים מסוימים מראיות הבנק, בטענה כי הם מפרים כללי סודיות ופרטיות, וכי על הבנק מוטלת חובה סטטוטורית שלא לפרסם את ההליכים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה. כמו כן ביקש המבקש כי יוצאו נספחים מסוימים. הבנק התנגד לבקשה זו, ובסופו של דבר בית המשפט צידד בבנק והחליט כי יש לדחות את הבקשה. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו. עם זאת, השופט דחה את בקשת רשות הערעור, בנימוקים שונים. ראשית, הדגישה השופטת כי דחיית תביעה על הסף היא צעד דרסטי, ויש להשתמש בו רק כאשר ברור שלתובע אין סיכוי להצליח. שנית, השופט ציין כי בתי המשפט לערעורים ממעטים להתערב בהחלטות פרוצדורליות המורות על בחינה נוספת לגופו של מקרה. הבקשה, שהתבססה על החלטת ביניים בדבר קבילות ראיות, נתפסה אפוא כמוקדמת מדי. עוד קבעה השופטת כי ניתן לדחות את ההחלטה עד לשלב הכרעת הדין, שבו יישמעו הראיות והתמונה העובדתית והמשפטית המלאה תתבהר. השופט הגיע למסקנה כי גם אם לא היה "מעשה בית משפט" – מונח שנראה כי השופט משתמש בו כדי לתאר את ההשתק שטען המבקש – עדיין יכול בית משפט קמא להגיע לאותה מסקנה כמו ההליך הקודם בעניין הדירה ברחובות, לאחר משפט מלא לגופו של עניין. לבסוף הבהירה השופטת כי דחיית בקשת רשות הערעור היא החלטת ביניים, ואם ימצא בית משפט קמא אחרת בתום ההליך, ניתן יהיה לשנות את ההחלטה בפסק הדין. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, אך עם הסתייגויות. כל צד היה אחראי להוצאותיו, וערבותו של המבקש הייתה אמורה להיות מוחזרת לו.