בד"א 30/19

תקציר

בית הדין החליט לדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא בתיק משמעתי של עורך דין שנמצא כי התרשל בעניינו של לקוח וניתק עמו קשר. טענתו העיקרית של עורך הדין הייתה כי נפלה טעות בציון שמם בתלונה, שתוקנה רק בשלב מאוחר יותר של ההליך. בית המשפט אמנם הכיר בפגם, אך לא ראה בו די כדי לפסול את ההליך כולו. כן צוינה התנהלותו של עורך הדין, שהתאפיינה בזלזול ובהתבטאויות קשות שהופנו כלפי הרשויות ובית המשפט קמא. למרות שבית המשפט הכיר בזכות לצפות לכבוד שמו של אדם, הוא לא הצדיק את מעשיו של עורך הדין, במיוחד בהתחשב בכך שהתלונה תוקנה מיד. פסק הדין מדגיש כי ההליכים המשמעתיים של קהילה מקצועית, במקרה זה, הקהילה המשפטית, שואבים השראה מעקרונות המשפט הפלילי אך משמשים כ"משפט חברים". כך, בעוד שעורך הדין יכול היה לצפות ליחס הוגן, הוא לא היה רשאי להתחמק מחובות מקצועיות בסיסיות. בית המשפט הבחין בין התקופה שקדמה לתיקון התובענה לאחריה, ומצא כי עורך הדין ויתר ביודעין על זכותו לטעון את טענותיו בפני בית המשפט קמא. עוד צוין כי היעדרותו של עורך הדין מההליך מנעה מהם להציג את הצד שלהם בסיפור לגופה של התלונה. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא סיבה להטיל ספק באמינות תוכן התלונה, והעונש שהוטל על עורך הדין, שכלל תקופת השעיה, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, נמצא ראוי, אם כי מעט חריג בחומרתו. לאור הנסיבות, החליט בית המשפט להתערב ולהפחית מחומרת העונש. הערעור על פסק הדין נדחה, אך הערעור על גובה העונש התקבל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, כאשר ההחלטה נמסרה כמקובל.