תלה"מ 21976-01-20

תקציר

תיק הגירושין של בני הזוג היהודים סובב סביב תשלום מזונות עבור שלושת ילדיהם – הבת א' בת ה-11, הבן ב' בן ה-6 והבן ג' בן ה-5. על פי הדין האישי העברי, האב הוא האחראי הבלעדי למזונות ילדיו הקטינים. האם, שהיא המשמורת העיקרית על הילדים, אינה מחויבת לתרום כלכלית. גילאי הילדים קובעים את היקף האחריות ואת חלוקת תרומת ההורים. בן ג', בהיותו מתחת לגיל שש, נופל לקטגוריה של "קטנים", כלומר אביו אחראי על כל אחזקתו. לעומת זאת, בן ב' והבת א', בני שש ומעלה, נחשבים ל"קטינים", כלומר שני ההורים חולקים אחריות שווה למזונותיהם. הכנסתה החודשית של האם נאמדת בכ-12,300 שקל, הנובעת מעיסוקה וכן מהכנסות משכירות. האב מקבל קצבה חודשית בסך 12,340 שקל מאגף השיקום בצה"ל ועובד כטרום מתמחה ומשתכר בממוצע 4,442 שקל בחודש. בנוסף, בבעלותו נכס מניב. בית המשפט קובע כי על האב לשלם 1,300 שקל לחודש עבור אחזקת הבן ג' עד הגיעו לגיל שש, ו-2,000 שקל לחודש עבור מזונות הבן ב' והבת א' (1,000 שקל כל אחד). תשלומים אלה יבוצעו ב-10 בכל חודש. צו המזונות הזמני הקיים עומד בתוקפו עד ליום 9.3.2023. דמי המזונות יימשכו עד שכל ילד יגיע לגיל 18 או יסיים תיכון, המאוחר מביניהם. לאחר מכן, האב ישלם שליש מסכום המזונות הקודם עד תום שירות החובה הצבאי או הלאומי של הילד. האב יישא גם במחצית מהוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות של הילדים, בכפוף לתנאים מסוימים. דמי המזונות יותאמו לאינפלציה אחת לשלושה חודשים וישולמו ישירות לאם, שתקבל גם את קצבת הילדים. כל עיכוב בתשלום יחויב בהפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלום המקורי. בית המשפט אינו מורה לאף צד לכסות את שכר טרחתו של הצד השני. פסק דין זה תקף מיום 14.2.2023 ושני הצדדים יקבלו העתק מפסק הדין מהמזכירות.