ה"פ 48064-03-18

תקציר

החלטת בית המשפט מתבססת על בקשה לסעד זמני בנוגע לסכסוך על מקומות חניה. המבקשים, תושבי שכונה, ביקשו לאכוף הסכם פשרה המזכה אותם ב-150 מקומות חניה במגרש הסמוך לבתיהם. המשיבים, יזמי נדל"ן, טענו כי ההסכם בוטל וכי המבקשים אינם זכאים עוד לחניות. בית המשפט בחן את הבקשה בשני תנאים: סיכויי הצלחת תביעת המבקשים ומאזן הנוחות. לא הייתה מחלוקת כי קיים הסכם הפשרה, המקנה למבקשים זכות בחניות. בית המשפט מצא כי המבקשים הוכיחו עילת תביעה לכאורה בעלת סיכויי הצלחה, שכן לשון ההסכם פתוחה לשני פרשנויות. באשר למאזן הנוחות, בית המשפט הבחין בין שני תרחישים. ראשית, איסור על דיספוזיציה של כמחצית ממקומות החניה הממוקמים על קרקע פרטית ומחציתם על קרקע של בניין ציבורי היטיב עם המבקשים, שכן הפיצוי הכספי לא היה מספיק בגין הפגיעה בזכויותיהם הקנייניות. שנית, איסור על מימוש החניות על קרקע פרטית הטה את הכף לטובת המשיבים, שכן הוא הגביל באופן משמעותי את זכויותיהם הקנייניות למכירת דירות. בית המשפט קבע כי המבקשים מילאו אחר התנאי לסעד זמני רק בתרחיש הראשון. כמו כן, בית המשפט שקל שיקולים הוניים, לרבות שיהוי, ולא מצא נזק משמעותי למשיבים למרות השיהוי של חצי שנה בהגשת הבקשה. באשר לדרישת הערבות, קבע בית המשפט כי יש להפקיד פיקדון כספי והתחייבויות אישיות עבור כל מקום חניה הנתבע, כאשר העמותה מעניקה ערבות בלתי מוגבלת. הצו חל על מקסימום של 150 מקומות חניה, כאשר ניתנה עדיפות לאלה שבמגרש של תושבי השכונה. הבקשה התקבלה באופן חלקי ומותנה, ולאגודת התושבים ניתן צו מניעה זמני המונע את פינוי החניות, בתנאי שהערבויות המפורטות ימומשו תוך 15 יום. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, ונמסר לצדדים כי היא תיבחן בהיעדר כל ייצוג.