עת"מ 58505-01-20

תקציר

העותרים, הטוענים למוצא יהודי באמצעות אמם וסבתם, ביקשו לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות. הראיות העיקריות שהציגו לביסוס טענתם היו שני מסמכים מכריעים: האחד המבסס את זהותה היהודית של סבתם, והשני מאשר את נישואיה כיהודייה. עם זאת, בית המשפט לא מצא סיבה להטיל ספק במסקנת ארגון נתיב, שהיה בעל מומחיות בהערכת מסמכים אלה, כי שני המסמכים זויפו. הארגון סיפק הסברים מפורטים, הגיוניים ומשכנעים לעמדתו, בהתבסס על מאפיינים אובייקטיביים רבים שהעלו חשדות כבדים לגבי אמיתות המסמך. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מטענת העותרים כי די בצילום פנקס רישום הלידה מהקהילה היהודית בניקולייב, שאומת על ידי רב, כדי לאמת את המסמכים המזויפים. עוד ציין בית המשפט כי בקשתם הראשונית של העותרים לקבלת מעמד פליט עם כניסתם לישראל חיזקה עוד יותר את החשד כי היו מודעים לכך שאינם זכאים למעמד לפי חוק השבות, במיוחד נוכח מעורבותם לכאורה בקהילה היהודית בניקולייב. בהיעדר ראיות מספיקות ומשלא השתכנע מטיעוני העותרים, דחה בית המשפט את העתירה, תוך שהוא מורה לעותרים לעזוב את ישראל עד ליום 1.11.2020 ולשאת בהוצאות המשיבים.