דנג"צ 54128-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט העליון (כבוד הנשיא יצחק עמית) בבקשות לדיון נוסף, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים, בהתבסס על הנתונים שהוצגו בלבד: **1. המסגרת הדיונית והמהותית:** ההחלטה עוסקת בבקשות לדיון נוסף (דנג"ץ) על פסק דין שניתן בבית המשפט העליון, במסגרת שתי עתירות שאוחדו. פסק הדין המקורי עסק בחקירת הדלפת סרטונים המתעדים לכאורה עבירות של חיילים כלפי כלואים בבסיס "שדה תימן". בקשות הדיון הנוסף הוגשו על ידי "משמר הדמוקרטיה הישראלית" ו"פרקליטות המדינה". בתוך הליכים אלו, הוגשה בקשה לפסילת הנשיא עמית מלדון, על ידי "ח"כ אביחי בוארון" ו"לביא זכויות האזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות" (להלן: "המבקשים להצטרף 1" או "המבקשים"). יחד עם בקשת הפסילה, הוגשה בקשה לצירופם כמשיבים. **2. עילת הפסילה הנטענת:** טענת הפסילה המרכזית של המבקשים מתבססת על סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע עילת פסלות מקום שבו "יש לשופט [...] ענין אישי ממשי [...] בצד להליך". לטענתם, קיימת זיקה אישית ממשית עבור הנשיא עמית ביחס לשלושה גורמים, אשר לשיטתם מהווים "צד להליך": * **היועצת המשפטית לממשלה (עו"ד גלי בהרב-מיארה):** המבקשים טוענים כי פרסום תקשורתי מינואר 2025 בנוגע לנשיא עמית, שהוביל לפנייה ליועמ"שית, יוצר קשר. כמו כן, הם מציינים שתלונת "עמותת לביא" במשטרה בעניינים הקשורים לנשיא עמית, שעניינה טרם הוכרע, והסמכות של היועמ"שית לאשר חקירה פלילית נגד שופט, מהווים בסיס לטענתם. * **נציב תלונות הציבור על השופטים (השופט בדימוס אשר קולה):** המבקשים מציינים שהוגשה תלונה מפורטת של "עמותת לביא" בעניינו של הנשיא עמית לנציב, וטוענים שאין מקום שהנשיא ידון בעניינים הנוגעים לנציב כל עוד התלונה תלויה ועומדת. * **עמותת "לביא":** המבקשים רואים בעמותה "חלק בלתי נפרד מן הזיקה של נציב תלונות הציבור על שופטים להליך", ולטענתם יש לצרפה כמשיבה. **3. עקרונות משפטיים וחידושים בהחלטה:** * **הידרשות לבקשת הפסילה תחילה:** הנשיא עמית הדגיש כי סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט מחייב הכרעה מיידית בבקשת פסלות לפני כל החלטה אחרת. מכאן, שהבקשה לצירוף משיבים לא נדונה במסגרת זו. * **מעמד "צד להליך" לעניין דיני פסלות:** ההחלטה מחדדת באופן משמעותי את הקריטריונים להגדרת "צד להליך" לצורך עילות הפסלות. בית המשפט פסק כי אין להסתפק במבחן פורמלי (מי שמופיע בכתבי הטענות), אלא יש לבחון את השאלה "מה מידת העניין של אותו 'צד' בתוצאת ההליך" (עניין פלוטקין). במקרה זה, הובהר כי בשלב הדיון הנוכחי (בקשות לדיון נוסף), היועמ"שית והנציב אינם צד להליך, שכן הסעדים והטענות הנוגעים להם נותרו מאחור בשלב העתירות המקוריות, ואינם עומדים על הפרק בבקשות לדיון נוסף. * **"צד פורמלי" לעומת "צד מהותי":** ההחלטה מבחינה בין גורמים שצורפו כ"משיבים פורמליים" לבין "צדדים" במובן המהותי של המילה לצורך דיני פסלות. הובהר כי סיווגם של גורמים כ"פורמליים" בבקשות לדיון נוסף, כפי שנעשה על ידי פרקליטות המדינה, תומך במסקנה כי אינם "צד להליך" באופן המקים עילת פסלות. * **הבחנה בין עילות הפסלות השונות:** בית המשפט בחן את טענות המבקשים על רקע עילת הפסלות הספציפית של "עניין אישי ממשי בצד להליך". הוא הדגיש כי אפילו אם יוכח קשר ל"צד", שלב שני הוא לבחון את מידת החשש הממשי למשוא פנים. * **מעמד התלונה לנציב תלונות הציבור:** ההחלטה קובעת כי הגשת תלונה על שופט (בין לנציב, בין למשטרה ובין לגורמים אחרים) אינה מקנה עילת פסלות אוטומטית. זאת, כדי למנוע שימוש לרעה בכלי זה על ידי בעלי דין לפסילת שופטים. צוין במפורש כי "אם לא תאמר כן יוכל כל בעל דין לפסול שופטים מלדון בענייניו באמצעות הפרחת תלונות כנגדם". * **הבחנה בין "עניין אישי" ל"חשש למשוא פנים":** גם אם קיים עניין אישי, אין זה מחייב פסילה אוטומטית. הפסיקה מבחינה בין עניין אישי לבין חשש ממשי למשוא פנים, כאשר רק האחרון (או תנאי מפורט בסעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט) יצדיק פסילה. * **דוקטרינת "הזכות והחובה לדון":** בית המשפט השתמש בעקרון לפיו "הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן". הדבר מדגיש את המדיניות השיפוטית לפיה השתחררות בלתי ראויה מהכרעה פוגעת בהגינות המשפט ובאמון הציבור, ואין לראות בפסילת שופט "מוצא קל". * **עקרון "מראית פני הצדק":** הובהר כי אין להרחיב את השימוש בעילת הפסילה מכוח מראית פני הצדק למקרים שבהם טענת הפסלות הסטטוטורית נעדרת ביסוס ממשי. **4. חידושים אפשריים:** * **חידוד מהותי של המונח "צד להליך" בדיני פסלות:** ההחלטה מחזקת את ההבחנה המהותית על פני הפורמלית, ומדגישה את מידת העניין בתוצאת ההליך. הדבר עשוי להוביל לפרקטיקה משפטית שבה בתי המשפט יבחנו לעומק את מעמדם של גורמים שאינם מופיעים באופן פורמלי כבעלי דין, אך להם קשר כלשהו להליך. * **הגבולות של תלונות לנציב תלונות הציבור כבסיס לפסילה:** ההחלטה מספקת מפורשות דגש חשוב למניעת שימוש לרעה בהגשת תלונות נגד שופטים כטקטיקה לפסילתם. זהו חיזוק לעיקרון של יציבות ההליכים המשפטיים. * **הבחנה ברורה בין שלבי הדיון:** ההחלטה מדגימה כיצד השלב הדיוני (עתירה לעומת בקשה לדיון נוסף) משפיע מהותית על מעמדם של הגורמים הרלוונטיים ועל קיום עילות הפסילה. זהו שימוש ב"יסוד הלוגי" של ההליך המשפטי. **5. סיכום:** החלטת הנשיא עמית דוחה את בקשת הפסילה, ומבססת זאת על ניתוח משפטי מדוקדק של עילות הפסלות, תוך חידוד עקרונות יסוד בדיני פסלות שופט. עיקר החידוש נעוץ בהדגשת המבחן המהותי של "צד להליך" לעומת הפורמלי, ובחיזוק הדוקטרינה לפיה הגשת תלונה אינה מקנה עילת פסלות אוטומטית. בית המשפט מבהיר כי נדרש ביסוס משמעותי לקיומה של עילת פסלות, וכי אין להקל ראש בחובת השופט לדון בעניינים המובאים בפניו. ההחלטה שמה דגש על יציבות הליכים משפטיים ומניעת שימוש לרעה בהליכים אלו.