דנ"מ 7697/19

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשה לדיון נוסף בערעור אזרחי מס' 2966/19. תיק זה סובב סביב ההחלטה לשלול היתר עבודה לשאקר, מומחה זר המועסק על ידי ארגון זכויות אדם, בשל פעולות החרם שלו נגד ישראל. הערעור המקורי נדחה, ודיון נוסף זה התבקש על ידי המבקשים, שטענו כי לפסק הדין השלכות רחבות על פעילות זכויות האדם בישראל ובגדה המערבית הכבושה. לטענתם, פרשנות המונח "חרם על ישראל" חורגת מכללי הפרשנות המקובלים ותפגע קשות בעבודתם של ארגוני זכויות האדם. עם זאת, השופט קבע כי פסק הדין אינו מהווה תקדים חדש, שכן קביעת בית המשפט כי קריאה לחרם יכולה להיות מונעת משיקולי זכויות אדם אינה מהווה פסיקה חדשה. השופט הדגיש כי גזר הדין התבסס על נסיבותיו הספציפיות של שאקר, לרבות פעילות החרם הענפה שלו, ולא חל על ארגוני זכויות אדם או פעילים אחרים. מאחר שפסק הדין לא סתר פסקי דין קודמים ולא היה בעל חשיבות או חידוש מספיקים, נדחתה הבקשה לדיון נוסף, כלומר פסק הדין המקורי עמד בעינו.