ו"ע 8935-09-22

תקציר

הדיון נסוב סביב שיטת ניכוי המס המתאימה למכירת דירה שהושכרה בעבר. המערער מכר דירה והצהיר על שווי רכישה מסוים, עליו ערער המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין, שהוציא שומה מתוקנת. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם יש לנכות פחת משווי הרכישה בעת חישוב מס רווחי הון. המערערת טענה כי מאחר שהכנסותיהם משכירות היו מתחת לתקרת הפטור, הם לא שילמו מס הכנסה ולכן אין לנכות פחת ממחיר הרכישה. המשיב טען כי תקרת הפטור מגלמת את כל הניכויים האפשריים, לרבות פחת, ולכן יש לנכות את מלוא סכום הפחת. יו"ר ועדת הערר, השופטת אורית וינשטיין, פסקה לטובת המשיב בקובעה כי פרשנותו של המערער תוביל לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת שבה נישומים בעלי פטור מלא מהכנסות משכירות יזכו ליחס מועדף יותר מאלה ששילמו מס על הכנסותיהם משכירות. וינשטיין קבע כי אי ניכוי פחת ממחיר הרכישה יביא לניכוי כפול, שאינו צודק. חבר הוועדה אברהם שרם חלק עליו וקבע כי יש לפרש את חוק הפטור באופן שונה, וכי שינוי עמדתו של המשיב לאורך השנים ביחס לתחולת החוק אינו מוצדק. הוא סבר כי יש לקבל את הערעור. בסופו של דבר, פסק הדין של היו"ר התקבל, והערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 20,000 ₪.