עת"מ 21755-04-10

תקציר

העותרים, שהם משפחות של חיילים שנספו, הגישו יחד עתירה בטענה לפטור מלא מתשלום ארנונה. הם ביססו את טענתם על החלטת המועצה המקומית ירכא בשנת 1996. המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את העתירה בשל שיהוי העותרים בהגשתה ואי מיצוי כל ההליכים. השופט הסכים עם המשיב בשני המקרים. ראשית, חסרו בעתירה פרטים ופרטים על עניינו של כל עותר, דבר המקשה לבחון כל טענה לגופה. שנית, העתירה הוגשה באיחור ניכר, והעותרים לא סיפקו כל הסבר מניח את הדעת לכך. מבחינה אובייקטיבית, עיכוב זה יצר בעיה, שכן תקציב הרשות המקומית נקבע מדי שנה, ומבחינה סובייקטיבית לא הראו העותרים כל אינדיקציה לניסיון לוותר על זכויותיהם. השופט הסכים גם עם טענת המשיב כי קיים מסלול משפטי מוגדר שעל העותרים ללכת בו וכי הם עקפו אותו באמצעות הגשת עתירה. כמו כן, החלטת המועצה המקומית בוטלה על ידי משרד הפנים בשל אפלייתה נגד משפחות שכולות אחרות בישראל, ולכן לא ניתן היה לאכוף אותה. השופט הדגיש כי הבטחות שלטוניות ניתנות לאכיפה רק אם הן עומדות במספר תנאים מצטברים, מה שלא היה המקרה כאן. מאחר שהעותרים לא מיצו את ההליכים הנדרשים והעתירה הוגשה באיחור, דחה השופט את העתירה. עם זאת, השופט ציין גם כי על המשיב להעניק הנחה של 2/3 למי שיעמוד בדרישות ולא פסק הוצאות משפט למשיב למרות שהסכים עם עמדתו.