ע"פ 5031/09

תקציר

פסק הדין הוא דחיית הערעור על פסק דין קודם של בית המשפט לתעבורה בירושלים. המערער ביקש להאריך את מועד המשפט בגין שלוש עבירות תעבורה, אך בית המשפט סירב. המערער קיבל שלושה דוחות בגין נהיגה במהירות מופרזת בשנת 2006 ושילם את הקנסות מבלי להגיב להאשמות. בהמשך טענה כי העבירות לא בוצעו על ידה אלא על ידי בן זוגה וביקשה ארכה להוכחת חפותה. בית המשפט לתעבורה דחה את טענתה וקבע כי תשלום הקנס עולה כדי הודאה באשמה. המערערת טענה כי גילתה את אשמתו של בן זוגה רק בשנת 2009, לאחר תשלום הקנסות, ויש להחריג אותה. עם זאת, השופט דחה את הערעור וקבע כי תשלום הקנס הוביל להרשעה ולגזר דין על פי חוק. עוד ציינה השופטת כי טענותיה של המערערת חסרות שחר, שכן היא יכלה לגלות בנקל את האמת על נסיבות ביצוע העבירות מיד לאחר ביצוען. זאת ועוד, השיהוי הממושך שחלף מאז ביצוע העבירות, כארבע שנים, לא הצדיק את היענות לבקשה להארכה, במיוחד בהתחשב בנסיבות החריגות הנדרשות למענק כזה. השופטת ציינה כי טענות מסוג זה שבהן מעורבים בני זוג דורשות זהירות בשל הפוטנציאל להודאות שווא. ככלל, נסיבותיו של מקרה זה היו שונות ממקרים קודמים שצוינו על ידי המערערת בהם ניתנו חריגים. לפיכך, הערעור נדחה שלא בנוכחות הצדדים.