ת"א 6491-10-17

תקציר

התובעים, שהם בני דודים מדרגה ראשונה, תבעו את הנתבעים - אנשי רפואה - על כך שלא הצליחו לאבחן את התסמונת המיאסטנית המולדת הפרסינפטית של בתם במהלך ההיריון. התובעים טענו כי רשלנות הנתבעים הובילה ללידת ילדם השני עם אותה תסמונת נדירה ממנה סובלים בנם הבכור. לטענתם, היה על הנתבעים לחייב אותם לעבור בדיקת ריצוף אקסום, שהייתה יכולה להוביל לאבחון טרום לידתי ולהפסקת ההיריון. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשמים. למרות שהיו מודעים לסיכונים וההמלצה להמתין עד לסיום הבירור הגנטי, בחרו התובעים להרות מבלי לעבור את בדיקת האקזומה בשל אילוצים כלכליים. השופט ציין כי התובעים קיבלו הסברים רבים על הבדיקה ועל הסיכונים הפוטנציאליים, אך בחרו בגישה מאוחרת מבוססת מחקר. במהלך ההיריון עברו התובעות מספר בדיקות, לרבות בדיקות אולטרסאונד וייעוץ גנטי, אשר לא הצביעו על סימנים כלשהם לתסמונת. השופטת שקלה את טענות התובעים לרשלנות בנוגע למעקב האולטרסאונד ומצאה כי ממצאי הבודקים לגבי תנועות העובר וטונוס העובר היו מדויקים. כמו כן, קיבלה השופטת את עמדת הנתבעים לפיה נצפו תנועות בליעה במהלך ההיריון, דבר הסותר את טענת התובעים כי בתם נולדה ללא רפלקס בליעה. השופטת דחתה גם את טענת התובעות כי היה צריך להמליץ להן להפסיק את ההיריון בשבוע 34, והדגישה כי התובעות עצמן העידו כי יפסיקו רק אם יתגלו פגמים. בסופו של דבר קבעה השופטת כי הנתבעים לא התרשלו בחובת הזהירות שלהם, שכן מעקב ההריון בוצע בשקידה, והבדיקות הניבו תוצאות תקינות. התובעים חויבו לשלם 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט לכל אחד משלושת הנתבעים.