סע"ש 15196-09-15

תקציר

פסק הדין מקבל את מרבית טענות התובע נגד העמותה. ראשית, השופטת קובעת כי תקנה 3(א)(6) חלה על כל עובדי מוסדות החינוך המוכרים הלא רשמיים, ולא רק מורים, ולכן התובע זכאי לתנאים שווים כעובדי מוסדות חינוך רשמיים. התביעה בגין הפרת חוק עבודת נשים נדחית מאחר שהשינוי במדיניות שעון הנוכחות לא היה קשור להריונה של התובעת ולא נדרש שימוע לשינוי הקטין. זכאותו של התובע לזכויות כספיות נקבעת על סמך השוואה לעובדים ברשויות המקומיות, על פי פסיקה קודמת. התובעת זכאית להחזר שכר בסך 225,007 ₪ בשל הפרשי השכר, דבר שההתאחדות לא הצליחה להצדיק. התביעה לשכר בחודשי הקיץ מתקבלת גם מכיוון שההתאחדות קיבלה תקציב שנתי אך בחרה לחלק את התשלומים ל-10 חודשים. האגודה חויבה לשלם פיצוי בסך 16,025 ₪ בגין אי הפרשה של האחוז הראוי לפנסיה של התובע, כנדרש בחוק. כמו כן מגיע התובע סך של 41,164 ₪ בגין הפרשות המעסיק לקרן השתלמות, אותן התרשל העמותה לשלם. עם זאת, השופטת דוחה את תביעת התובעת לימי חופשה ומחלה מחוסר ראיות, וכן דוחה את טענת האגודה לקיזוז. לתובעת נפסקים 9,416 ₪ עבור דמי ביגוד ו-40,000 ₪ עבור מעונות יום נוספים, שכן תשלומים אלה הם סטנדרטיים עבור עובדי העמותה. לבסוף, השופט מורה לעמותה לשלם לתובעת סך של 59,909 ₪ עבור השלמת פיצויי פיטורים, שכן התפטרותה של התובעת לצורך טיפול בילדה מזכה אותה בפיצויי פיטורים מלאים. בסך הכל על האגודה לשלם לתובע סך של 434,121 ₪ בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום התביעה. בנוסף, תישא האגודה בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.