ת"א 1000/95

תקציר

המחלוקת נוגעת לחלקת אדמה המשותפת לשלושה בעלים, כאשר כל צד הוא הבעלים של חלק אחר בקרקע. התובע, מוחמד שובאש, הוא הבעלים של החלק המזרחי, הנתבע מס' 1, רשות הפיתוח, הוא הבעלים של החלק המערבי, והנתבע מס' 2, נאיף סלאמה, הוא הבעלים של החלק הדרומי-מערבי. ישנו גם דייר בלתי מורשה, הנתבע מס' 3, עארף חנג'אר, אשר בנה תוספת לביתו על החלקה הצמודה הפולשת לחלק הצפון-מערבי של הקרקע שבמחלוקת. לאורך גבולה הדרומי של החלקה נסלל כביש שהקטין את שטח הקרקע. הצדדים מסכימים לפרק את השותפות ולחלק את הקרקע בינם לבין עצמם. נקודת המחלוקת העיקרית היא שיטת החלוקה, כאשר כל צד תומך בהצעה המשרתת את האינטרסים שלו בצורה הטובה ביותר. בית המשפט מינה מודד למתן הצעות, ולאחר ששקל את ההגשות וערך ביקור באתר, החליט השופט לאמץ גרסה מתוקנת של הצעה מס' 2 ממרץ 2008. תכנית זו כוללת צמצום קטן של השטח שלפני ביתו של נאשם 2 וסיפוח רצועת קרקע בצד המערבי לחלקו של נאשם מס' 1. השופט שקל את כל ההצעות והטיעונים והגיע למסקנה כי תוכנית זו מאזנת את האינטרסים של כל הצדדים. פסק הדין מורה על חלוקה בעין, תוך הקצאת חלקים ספציפיים של החלקה לכל בעלים, כאשר התובע מקבל 52/1, הנתבע מס' 1 מקבל 52/3 + 52/4, והנתבע מס' 2 מקבל 52/2. פסק הדין מתייחס גם לזכויותיו של בנק שיש לו משכנתא על חלק מזכויות התובע, ומורה לתובע למסור לבנק העתק מפסק הדין. הצדדים אחראים להגשת תכנית החלוקה ופסק הדין לאישור הרשויות הרלוונטיות. המודד מוסמך לבצע את כל השינויים הנדרשים בתכנית, והצדדים יישאו בשכר טרחתו בהתאם להחזקותיהם בקרקע. מאחר שלא הועלו טענות בנוגע לתשלומי האיזון, פסק הדין שותק בעניין זה. לבסוף קבע השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו, והמזכירות תעביר העתקים מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.