רע"א 21223-12-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הקשר בין ערעור לערעור שכנגד והשפעתם על יעדי המיחזור והוכחת העמידה בהם. בית המשפט מכיר בנחיצותה של זיקה בין שני הערעורים, ודוחה את הבקשה לדחות את הערעור בכללותו. על פי תקנות קודמות, את הערעור שכנגד יש להגיש בתוך 30 יום מיום הגשת הערעור. הפסיקה קובעת כי הערעור שכנגד מוצדק אם הוא מתייחס לאותו עניין של הערעור העיקרי, במטרה ליישב את הסכסוך באופן מקיף. במקרה זה, שני הערעורים נוגעים לעמידת המבקשים ביעדי המיחזור ולהשלכות של אי עמידה בדרישות, המהוות קשר מספק. בית המשפט מדגיש כי אין לפרש את מנגנון הערעור שכנגד באופן מצמצם מדי, תוך שהוא מפנה למספר תקדימים התומכים ברעיון זה. פסק הדין בעניין אוזן רלוונטי במיוחד, ומדגיש כי ערעורים שכנגד, יכולים להתייחס לכל היקף הערעור, ובכך להימנע מריבוי ערעורים. זאת ועוד, בית המשפט מבהיר כי התקנות החדשות, המקנות למשיבים זכות להגיש ערעור עיקרי ללא הגבלה, אינן חלות על מקרה זה. משכך, ערעורו של המשיב נחשב כערעור נגדי לפי התקנות הקודמות, ובקשת המבקשים לסילוק על הסף נדחית. פסק הדין ניתן ללא צו להוצאות, כלומר כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים המעורבים.