דב"ע נג/223 - 3

תקציר

במקרה של סכסוך עבודה שעניינו התפטרותה של עיתונאית, אישר בית הדין את זכותה לפיצויי פיטורים מוגדלים בשל נוהגים מקובלים בעיתון, תוך שהוא דוחה את התביעה לדמי שבתון. העיתונאית, שעבדה בעיתון קרוב ל-20 שנה, התפטרה יחד עם כמה מעמיתיה וטענה לפיצויי פיטורים בשיעור של 180% על בסיס מדיניות החברה, בטענה שהנסיבות מצדיקות את התפטרותה, תוך התייחסות לחוק פיצויי פיטורים. בית המשפט מצא כי מדיניות זו אכן הייתה ישימה בעת ההתפטרות ולא בוטלה רשמית, למרות טענות ההנהלה הפנימית להפך. יתר על כן, ערעור העיתון שדחה התחייבות מוגברת לפיטורים נדחה משום שההתחייבות לא נמסרה כמבוטלת. בסוגיית השבתון קבע בית המשפט כי מדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון, החלה רק במהלך עבודה פעילה, ואינה ניתנת להמרה לגמלה כספית בעת התפטרות. העובד ערער גם על החרגת "משכורת 13" מחישובי הפיטורים, אך רכיב זה הוגדר כלא חיוני על פי אמות המידה המשפטיות הקיימות. בית המשפט הדגיש את זכותם הטבועה של בעלי עיתונים להנחות תוכן מערכתי בהתאם לעמדותיהם, והדגיש כי עיתונאים רשאים לסרב לשיבוצים הסותרים את האתיקה האישית, תוך מתן עילה להתפטרות חוקית וזכאות לפיטורים תחת שינויים קיצוניים בכיוון העיתון. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את טענותיה של העיתונאית בדבר פדיון שבתון והכללת משכורת 13, אך אישר את זכאותה לפיצויי הפיטורים המוגדלים על בסיס התחייבות החברה הקיימת בעת התפטרותה.