ת"א 317/94

תקציר

פסק דין זה דן בשתי בקשות ביניים בשני תיקים בין אותם צדדים, בנק מזרחי בע"מ ולילוף. הבקשה הראשונה, ע"א 3090/98, מתייחסת ליתרת החוב שהותיר לילוף בחשבונו בתום פעילותו, למרות דרישת הבנק לסילוק החוב. לילוף העלה טענות קיזוז שונות שיש בהן כדי לשלול את יתרת ההתחייבות בחשבון ואף ליצור איזון זכויות. הבקשה השנייה, ע"א 317/94, מתייחסת לסירוב הבנק לאשר מכירה עתידית של 400 יחידות לחודש 6/94, שלטענת לילוף גרמה לו נזק. בית המשפט קיבל את טענת הבנק בע"א 3090/98 ומצא כי טענת לילוף לקיזוז נעדרת ראיות וחוות דעת מומחה התומכות בה, בעוד הבנק תמך את טענותיו בחוות דעת מומחה סבירה ומנומקת היטב. בעניין ע"א 317/94 קבע בית המשפט כי סירוב הבנק לאשר את ההוראה היה חוקי, שכן היה מגדיל את החריגה מדרישת הביטחונות ואת החריגה ממסגרת הפעילות. לפיכך, הבקשות בת"א 3090/98 וברע"א 317/94 התקבלו ונדחו, בהתאמה. כתוצאה מכך, על לילוף לשלם לבנק את יתרת החוב בחשבון העו"ש שלו, בסך 4,355,068 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה על פי דין מיום הגשת התביעה ועד להסדרת החוב. כמו כן חויב לשלם לבנק שכר טרחה בסך 150 אלף שקל כולל מע"מ.