תמ"ש 45460/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עתירה שהגיש בעל לפירוק שיתוף במקרקעין עם אשתו. בני הזוג, שנישאו בשנת 1975, היו בעלי דירה וחתמו על הסכם פרידה טרם הגירושין, שכלל תנאים למכירת הדירה וחלוקת התמורה שווה בשווה. עם זאת, תנאי ההסכם לא קוימו. הבעל טען כי מילא את חלקו בהסכם וביקש מבית המשפט לחייב את האישה לציית, תוך שהוא מבקש גם את השבת המטלטלין המשותפים וחלוקתם השווה. מנגד, האישה טענה לתוקף נישואיהם וטענה לחוסר תום לב של הבעל בחתימתו על ההסכם. היא גם העלתה חששות לגבי הליך משפטי קיים ועיקול לכאורה על הדירה. השופטת פותחת בהתייחסות לסוגיית איזון המשאבים של בני הזוג, ומציינת כי מאחר שנישואיהם לא פקעו, התביעה לפירוק נכסי מטלטלין מוקדמת מדי. חוק יחסי ממון חל על נישואיהם, הקובע כי איזון משאבים חל רק בעת גירושין או פטירת בן זוג. לפיכך, דוחה השופטת את תביעת הבעל לפירוק מיטלטלין משותפים. עם זאת, לגבי המקרקעין, השופט פוסק לטובת הבעל, ומקבל את תביעתו לפירוק השיתוף. חוק המקרקעין תומך בזכותו של הבעל לדרוש את פירוק השיתוף במקרקעין בכל עת. השופטת גם לא מוצאת חוסר תום לב מצד הבעל בבקשת הפירוק לפני הגירושין, מה גם שהוא מבקש פירוד כלכלי. השופט מוסיף ודן בהשלכות של ההליך המתמשך בבית הדין הרבני בנוגע לתביעת האישה לחלק מסוים בדירה, וקובע כי אין בו כדי לפגוע בסמכות להורות על פירוק השיתוף במקרקעין. השופט מתייחס גם לטענות האישה בנוגע לעיקול בדירה ולא מוצא כל ראיה לקיומו. בסופו של דבר, השופט מורה על פירוק השיתוף במקרקעין ומכירת הדירה, תוך שהוא דוחה את תביעת הבעל לחלוקת מיטלטלין. מכירת הדירה כפופה לצווים קיימים, והאישה מוכרת כדיירת מוגנת אם בית הדין הרבני קובע את חלקה בדירה. השופט אינו פוסק הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות.