ע"א 22873-06-14

תקציר

פסק הדין דן בשתי סוגיות מרכזיות להכרעה, הראשונה היא האם אזולאי חייבת לאגא סך של 121,253 ₪ בגין תשלומים הנוגעים לשימוש שלה במחסן, והאם חוב זה בטל משום שהשכירות לא הועברה על שמו של אבנר בהתאם להסכם. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא כי אזולאי אכן חייב כספים אלה לאגא וכי החוב אינו בטל. הסוגיה השנייה נוגעת לטענתו של אזולאי לזכות קיזוז כנגד חובו של אגא כלפיהם, הנגזרת משני מקורות: ראשית, הפרת חובתה של אגא להעביר את דמי השכירות של המחסן, ושנית, תרמיתה של אגא כלפי החברה המשותפת. בית המשפט קיבל את דחיית המקור הראשון על ידי בית משפט קמא, אך חלק על קבלתו את המקור השני, בקובעו כי יש לברר את טענת הקיזוז המבוססת על נזקים שנגרמו על ידי אגא לחברה המשותפת בהליך הפירוק. מאחר שלא הוכח נזק אישי לאזולאי, והנזק העיקרי נגרם לחברה, נקבע בפסק הדין כי לאזולאי אין זכות קיזוז. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא שלא לפסוק הוצאות או שכר טרחת עורך דין למי מהצדדים, ואזולאי חויב לשלם לאגא את מלוא הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא, ללא כל קיזוז, בתוך 30 יום. כמו כן נקבע כי אזולאי יישא בהוצאות ובשכר הטרחה של אגא בערעור, בסך 7,000 שקל, אשר ינוכו מהפיקדון. הפיקדון של אגא הוחזר להם. לפיכך, ערעורו של אגא התקבל בחלקו, וערעורו של אזולאי נדחה במלואו.