ע"ב 1265/02

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי שאלות עיקריות. ראשית, היא בוחנת מיהו מעסיקם של תשעה תובעים, עובדים במרכז לבריאות הנפש - האם מדובר בנתבעת מס' 1, המרכז עצמו, או הנתבעת מס' 2, האגודה לשירותי בריאות הציבור, שבאמצעותה הועסקו התובעים באופן פורמלי. בית הדין מגיע למסקנה כי הנתבעת מס' 1 היא המעסיקה על סמך המבחנים שנקבעו לזיהוי מעסיק, ומדגיש כי מערכת היחסים בין התובעים לבין מקום העבודה נוהלה בעיקרה על ידי נציגיה של הנתבעת מס' 1. כמו כן, היא מדגישה כי העסקת עובדים ללא הגבלת זמן באמצעות חברת כוח אדם מנוגדת לדיני העבודה ולהסכמים קיבוציים, במיוחד כאשר היא נעשית בחוסר תום לב. שנית, פסק הדין בוחן את תוקפן של הודעות הפיטורים שנשלחו לתובעים עקב שינויים ארגוניים. בית הדין מוצא כי הנתבעת מס' 1 לא פעלה בהתאם לנהלים המתאימים לפיטורי עובדים בשל צמצומים ומורה על אכיפת יחסי עובד-מעביד, המחייבים את חזרת התובעים לעבודה. נפסק כי הודעות הפיטורים בטלות וכי על הנתבעת מס' 1 לשאת בהוצאות שהוצאו במהלך ההליך. פסק הדין מדגיש את הצורך להגן על זכויות העובדים ומבטיח כי לא יישללו מהם ההטבות וההגנות שמעניקים דיני העבודה.