ע"א 251/86

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסילת פנקסי חשבונות של חברה לפי סעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה. החברה, שנערכה בביקורת בשנת 1985, לא רשמה שיק על סך 230 אלף שקל, והסבירה כי הוא ניתן כבטוחה לשני שיקים חוזרים. בית המשפט הטיל את נטל ההוכחה על המערערת, שלא הצליחה להוכיח כי השיק נועד לעובד באופן אישי ולא לחברה. בית המשפט קבע כי שיק שהתקבל כבטוחה מהווה קבלה המחייבת רישום לפי תקנות המס, והיה צריך לרשום את הפרש הסכומים בין השיק לצ'קים שהוחזרו. בנוסף, קבע בית המשפט כי תום לב מצד הנישום, אף שהוא קיים, אינו מהווה כשלעצמו סיבה מספקת לאי רישום לפי פקודת מס הכנסה. פסקי דין קודמים צוטטו כתמיכה. השופט הציע לדחות את הערעור ולהטיל קנס של 5,000 שקל בתוספת הצמדה מיום פסק הדין. השופט לוין והשופט בך הסכימו.