בר"ע 20550-02-22

תקציר

נראה כי פסק הדין המדובר קשור לתביעת נכות של הביטוח הלאומי בישראל. ההחלטה מתייחסת לבקשה לקביעה מחודשת של דרגת הנכות עקב החמרה במצבו של התובע. החוקים והתקנות המסדירים קביעת נכות נועדו לספק מסגרת להערכות יעילות, והם מפרטים תנאים שבהם ניתן לבקש קביעה מחדש. במקרה זה, השופט מסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בפסק הדין. על פי התקנות, ניתן לבצע קביעה חוזרת רק לאחר שחלפו שישה חודשים מהקביעה הקודמת, ויש להציג אישור רפואי המאשר את ההחמרה. השופטת מדגישה את הצורך במסגרת פרוצדורלית אפקטיבית ומציינת כי בדיקות חוזרות ונשנות של מצבו המתמיד של המבוטח אינן מעשיות. מטרת התקנות היא להבטיח כי הקביעות יתבססו על מצבו של המבוטח בעת הגשת התביעה; כל החמרה לאחר מכן צריכה להיות מטופלת באמצעות הליך החמרה. בנוסף, השופט אינו מוצא כל פגם בהערכת הוועדה את הליקוי האורתופדי של התובע, לרבות החלטתה להיוועץ במומחה חיצוני בנושא הליקוי השכלי. ככלל, השופט מגיע למסקנה כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ומוצדקת מבחינה מקצועית, ולכן הבקשה לקביעה מחודשת של דרגת הנכות נדחית.