אמ"צ 42/24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס על המידע שסופק בלבד, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים בתחום: **ניתוח משפטי: בקשה לפי סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981** **1. מבוא והקשר משפטי** התיק דנן עוסק בבקשה שהוגשה על ידי היועצת המשפטית לממשלה, מכוח סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 ("חוק האימוץ"). סעיף זה מסמיך עובד סוציאלי, באישור בית המשפט, לקבוע את מקום הימצאו של ילד או למסרו למשפחה המעוניינת לאמצו, אף בטרם הוכרז הילד כבר-אימוץ, וזאת, אם הדבר מוצדק כדי למנוע נזק לילד. הבקשה הוגשה בעניין חמישה קטינים, אשר שהו במרכז חירום כמעט שנה, בעקבות הוצאתם ממשמורת הוריהם (המשיבים) עקב הזנחה קשה וחשיפה למצבי סיכון. הבקשה מבקשת לאשר את העברתם למשפחות אמנה עם אופק אימוץ. הליך אימוץ על פי חוק האימוץ הוא הליך דו-שלבי. השלב הראשון עניינו בהכרזה על קטין כ"בר-אימוץ", מכוח עילות שונות המפורטות בסעיף 13 לחוק, ובעיקר במקרה זה, סעיף 13(א)(7) העוסק בהעדר מסוגלות הורית וסיכוי לשינוי. השלב השני מתייחס ליצירת הקשר המשפטי עם ההורים המאמצים. סעיף 12(ג) לחוק, שבו עוסקת הבקשה, מהווה סעד ביניים, המאפשר העברת הילד למסגרת משפחתית קבועה עוד בטרם הסתיים השלב הראשון, על מנת למנוע נזק. **2. עילות ההכרזה על ילד כ"בר-אימוץ" (סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ)** התנאי המקדמי להפעלת הסמכות לפי סעיף 12(ג) הוא קיומה של תשתית ראייתית לכאורה להכרזת הילד כבר-אימוץ. עילת האימוץ הרלוונטית במקרה זה, סעיף 13(א)(7) לחוק, דורשת התקיימותם של שני תנאים מצטברים: * **העדר מסוגלות הורית:** הורה אינו מסוגל לדאוג לצרכי הקטין. * **העדר סיכוי לשינוי:** אין סיכוי לשינוי במצב בעתיד הנראה לעין, גם לאחר קבלת סיוע כלכלי וטיפולי סביר. יש להדגיש כי גם בהתקיימם של תנאים אלו, בית המשפט רשאי, אך לא חייב, להכריז על הילד כבר-אימוץ, שכן הסעיף פותח במילים "רשאי בית המשפט". **3. סעיף 12(ג) לחוק האימוץ – סעד ביניים ושיקול דעת בית המשפט** סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים מהווה חידוש משמעותי בדין הישראלי, המאפשר גמישות בהגנה על טובת הקטין. החידוש העיקרי, כאמור, הוא האפשרות להעביר ילד למשפחה פוטנציאלית לאימוץ עוד בטרם הוכרז כבר-אימוץ. הדבר נועד למנוע נזק לקטין, ובפרט למנוע מצב בו ילד שוהה תקופה ממושכת במסגרת זמנית (כמו מרכז חירום) מבלי למצוא בית קבע. פסיקת בית המשפט העליון (כפי שהובאה בהחלטה, למשל בבע"מ 3347-24) קבעה כי על מנת לאשר העברה מכוח סעיף 12(ג), יש לבחון שני תנאים: א. **תנאי חקיקתי:** המעבר מוצדק "כדי למנוע נזק לילד". תנאי זה, כפי שהובהר, רוכך עם השנים. ב. **תנאי שנוסף בפסיקה:** קיומה של תשתית ראייתית לכאורה מספקת להכרזת הילד כבר-אימוץ. החלטה זו מדגישה כי הפעלת סמכות זו היא **חריגה** ונעשית "במשורה ורק במקרים חריגים". זאת, על מנת למנוע היווצרות של קשרים עם משפחת אמנה, אשר עלולים לסכל בהמשך את האפשרות לשקם את הקשר עם המשפחה הביולוגית, או למנוע הערכה אמיתית של חלופות אחרות, וכן לפגוע בזכויות ההורים. **4. ניתוח המקרה לגופו – הדגש על טובת הקטינים** השופטת ברדנשטיין בחנה את הבקשה תוך מתן דגש על טובת הקטינים, כפי שנדרש בדיני אימוץ. **א. קיום תשתית ראייתית לכאורית להכרזה על הילדים כבר-אימוץ:** * **העדר מסוגלות הורית:** בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לכך שההורים, ובפרט האב, אינם כשירים לגדל את הקטינים. הוכחות לכך כוללות: * **הזנחה קשה:** תיאורים מפורטים של הזנחה פיזית ותברואתית קשה של הקטינים והבית, כפי שעולה מדיווחים רבים ומביקורי בית. * **חשיפה לאלימות:** הרשעותיו של האב בעבירות אלימות במשפחה, והתנהגותו האלימה והשתלטנית, כפי שמתואר בפרוטרוט. * **העדר הכרה בקשיים:** שני ההורים אינם מכירים באחריותם להוצאת הקטינים, ואינם מבינים את חומרת המצב. * **מצב הקטינים במרכז החירום:** מצבם הקשה של הקטינים עם הגעתם למרכז החירום, כפי שתואר בדוחות, מעיד על הזנחה והתעללות. * **דפוסי התנהגות של האב:** התנגדותו הנחרצת של האב לכל סיוע, סירובו לקבל טיפול, דפוסי התנהגותו האלימים, והשפעותיו השליליות על הילדים, כפי שעולה מדיווחי גורמי הטיפול. * **קשיים של האם:** למרות שבית המשפט הכיר במצבה הרגשי הדל של האם, ולהיותה קורבן לאלימות האב, ועל אף שיתוף הפעולה שלה בשלב מסוים, בית המשפט ציין את קשייה בניהול מפגשים, חוסר יכולתה לראות את הצרכים הפרטניים של הילדים, והעדר הפנמה ולימוד, כפי שעלה מעדויות גורמי הרווחה. * **העדר סיכוי לשינוי:** * **ביחס לאב:** בית המשפט קבע כי התשתית הראייתית מספקת לקבוע שאין סיכוי ממשי לשינוי בעתיד הנראה לעין, לאור דחיית כל ניסיונות הסיוע בעבר, סירובו לטיפול כיום, והתנהגותו האלימה. * **ביחס לאם:** בית המשפט מצא כי בעניין האם, המצב מורכב יותר. מצד אחד, העבר מלמד על קשיים משמעותיים, גם אם הושפעו מאלימות האב. מצד שני, ישנם נתונים המעידים על רצון טוב, אהבה לילדים, שיתוף פעולה יחסית (בעיקר לאחר הגירושין), והצלחות מסוימות במפגשים עם התינוקת G. בית המשפט סבר כי הערכת מסוגלותה ההורית של האם, במיוחד לאחר הגירושין, דורשת בחינה מעמיקה במסגרת ההליך העיקרי של בקשת ההכרזה על בר-אימוץ, וכי בשלב זה, המאזניים "מעויינות", ואין לומר בוודאות כי אין סיכוי לשינוי. **ב. מניעת נזק לקטינים (תנאי מרכזי להפעלת סעיף 12(ג)):** בית המשפט קבע כי תנאי זה **לא התקיים** במקרה הנוכחי. הנימוקים העיקריים לכך: * **השיפור במצב הקטינים:** הקטינים שהו במרכז החירום קרוב לשנה, וחלו אצלם שיפורים משמעותיים בכל תחומי החיים. מרכז החירום, למרות היותו מסגרת זמנית, סיפק להם את המענה הנדרש. * **השלכות העברה נוספת:** העברתם של הקטינים, שכבר חוו הוצאה ממשמורת הוריהם, למשפחות אמנה חדשות, עלולה לגרום להם זעזועים נוספים, תסכול ופגיעה, במיוחד לאור גילם (4.5-10.5). * **חוסר ודאות לגבי ההמשך:** לא ברור האם המשפחות הפוטנציאליות יסכימו להחזיק בקטינים במסגרת אמנה זמנית, אם בסופו של דבר בקשת ההכרזה על בר-אימוץ תידחה. הדבר עלול להוביל למעברים נוספים, דבר הפוגע בקטינים. * **הפרדה בין אחים:** העברת הקטינים למספר משפחות צפויה להפריד ביניהם, דבר שעלול לפגוע בהם, במיוחד לאור העובדה שהם שהו יחד כל העת, הן אצל הוריהם והן במרכז החירום. * **התנהלות המבקשת:** בית המשפט מתח ביקורת על העובדה שהמבקשת לא מיהרה להגיש את הבקשה להכרזה על בר-אימוץ, ומסרה את הבקשה הנוכחית (לפי סעיף 12(ג)) רק בסמוך למועד הדיון בהליך המרכזי. הדבר מעלה תהייה לגבי דחיפותו האמיתית של ההליך. * **שימור קשר עם האם:** גם אם יוחלט להעביר את הקטינים למסגרות קבע, הפחתת תדירות המפגשים עם האם (כפי שהציעה המבקשת) עלולה לפגוע בקטינים, שכן הם קשורים לאמם. **ג. סוגיית שיקול הדעת של בית המשפט:** בית המשפט הדגיש כי גם אם היו מתקיימים התנאים המקדמיים, הוא שוקל את מגוון האפשרויות. במקרה זה, קיימת תשתית לכאורה לקשיים מהותיים בהורות, אך בית המשפט סבר כי אין בנמצא תשתית משכנעת בשלב זה, כי אימוץ הוא המענה היחיד או המתאים ביותר. ייתכנו חלופות אחרות (כמו אומנה זמנית או פנימיה טיפולית), שיש לבחון במסגרת ההליך העיקרי. **5. מסקנה והשלכות** בית המשפט **דחה** את הבקשה להעברת הקטינים למשפחות אמנה עם אופק אימוץ לפי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ. הנימוק העיקרי הוא **העדר הוכחה מספקת, בשלב זה, כי התנאים המקדמיים להפעלת הסעיף מתקיימים**, ובפרט, כי המעבר ימנע נזק לקטינים. בית המשפט הדגיש את הצורך בזהירות רבה בהפעלת סמכות זו, לאור הפסיקה וההשלכות על זכויות ההורים והקטינים. **במקום זאת, בית המשפט קבע כי יש לפעול ב"דרך המלך"**, כלומר, לקדם את ההליך העיקרי של בקשה להכרזה על בר-אימוץ, ולבחון את העניין לעומק. בינתיים, יש להשאיר את הקטינים במרכז החירום או לבחון אופציות השמה זמנית אחרות. החלטה זו מדגימה את האיזון העדין שנדרש בית המשפט לקיים בין הצורך להגן על קטינים שנפגעו, לבין שמירה על זכויות הוריהם הביולוגיים, וזאת תוך התחשבות בהשלכות של מעברים חוזרים ונשנים על טובת הילד. החלטה זו גם מבהירה את ההסתייגות מהפעלת סעיף 12(ג) באופן שגרתי, ומדגישה כי מדובר בסעד חריג המיועד למקרים קיצוניים במיוחד.