ע"פ 2274/08

תקציר

הערעור מערער על פסק דין שהרשיע את המערער בנהיגה בזמן פסילה. המערער טען כי לא היה מודע לשלילת רישיונו, וכי חסרות ראיות להוכיח אחרת. עדת התביעה, גב' מזרחי, העידה כי המערער קיבל הודעה על פסילתו ומסר לה ביום 23.3.2006 את רישיונו, שהיה עדיין ברשותה. בית משפט קמא מצא את גרסתו של מזרחי אמינה והעדיף אותה על פני טענות המערער. הסוגיות המרכזיות הן אמינות עדותו של מזרחי וקבילותן של ראיות מסוימות. בא כוחו של המערער התנגד להמצאת רישיון נהיגה, שלטענת מזרחי מסר למערער, בנימוק שהוא לא נכלל בראיות שהובאו להגנה לעיון. בית המשפט קיבל את ההתנגדות, והרישיון לא הוגש. הסנגור התנגד גם לאזכורים של המערער כבעל רישיון כפול, וגם התנגדות זו התקבלה. התנגדויות אלה, אף שהן סבירות להלכה, לא הוגשו בתום לב, שכן המסמכים המדוברים היו ברשותו של עד התביעה וניתן היה לקבלם תוך בקשה פשוטה של הסנגור לעיין בהם. בית המשפט מצא כי התביעה עמדה בתנאי ההרשעה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, וכי די היה בעדותה של מזרחי, בצירוף הראיות שהיו ברשותה, כדי להרשיע את המערער. עדותה כי המערער היה מודע לפסילתו ונהג בכל זאת האמינה לבית המשפט, והערעור על פסק הדין נדחה. גם הערעור על גזר הדין נדחה, שכן העונש נראה סביר לעבירת הנהיגה בזמן פסילה. גזר הדין כלל 18 ימי מאסר עם עבודות שירות, 30 ימי מאסר על תנאי, קנס של 1,000 שקל ופסילת רישיון ל-3 חודשים עם חודשיים על תנאי. מאחר שהמערער טרם ריצה את עונשו, הוא נדרש להתחיל בעבודות שירות ולשלם את הקנס בשני תשלומים עד למועדים שנקבעו. תקופת פסילת הרישיון חייבת להתחיל גם היא עד לתאריך נקוב.