ע"א 505855-10-12

תקציר

פסק הדין דן בחסינות דיפלומטים זרים ובני משפחותיהם מפני תביעות אזרחיות בבתי המשפט בישראל. במקרה זה תבעו התובעים, שהם המשכירים, את הנתבעים, שהם השוכרים, בגין הפרת הסכם שכירות. הנתבעים טענו לחסינות דיפלומטית, עליה ערערו התובעים, מה שהוביל לערעור. פסק הדין מקבל את עמדת הנתבעים כי הם נהנים מחסינות דיפלומטית לפי סעיף 31 לאמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים. היא מדגישה כי החסינות הדיפלומטית נועדה להקל על יחסים בינלאומיים תקינים ולהגן על דיפלומטים מפני תביעות אזרחיות הקשורות לתפקידיהם הרשמיים. על פי פסק הדין, הסכם החכירה נערך בין התובעים לבין המדינה הזרה, נחתם על ידי השגרירות, ויועד למגורי ראש הנציגות. לפיכך, החסינות הדיפלומטית חלה על השגריר הנוכחי ורעייתו, שכן הנכס הוחזק על שם המדינה הזרה לצורך ייצוגה. עוד צוין בפסק הדין כי הטענה בדבר הסרת החסינות לא נוהלה כראוי וכי התביעה, במהותה, היא הפרת חוזה, הנופלת תחת החסינות הדיפלומטית על פי המשפט הבינלאומי וחוק חסינות מדינות זרות, התשס"ח-2008. בנוסף, היא מדגישה כי הנתבעים לא חתמו על חוזה השכירות באופן אישי; לפיכך, לא ניתן לתבוע אותם ישירות. במקום זאת, יש לתבוע את המדינה השולחת, שכן ההסכם נעשה מטעמה. סיכומו של דבר, הערעור נדחה בשל החסינות הדיפלומטית ממנה נהנים הנאשמים. כמו כן נדרשים התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.