עת"מ 1107/06

תקציר

העותרת, תושבת אנגליה, ביקשה להיכנס לישראל דרך גשר שייח חוסיין כדי להצטרף לבעלה ברמאללה שבגדה המערבית. הרשויות הישראליות סירבו לבקשתה, מה שהוביל אותה להגיש עתירה נגד החלטה זו לבית המשפט הישראלי. עם זאת, העתירה נדחתה מכמה טעמים. ראשית, העתירה לא נתמכה בתצהיר כדין, כנדרש בחוק, בשל ליקויים בהליך האישור. שנית, העותרים לקו ניקיון בהתנהלותם במהלך הליך העתירה בכך ששינו את עמדתם ביחס לכוונותיו של העותר. בתחילה טענו כי היא ביקשה להתאחד עם בעלה ברמאללה, אך בהמשך טענה כי רצתה לבקר חברים בירושלים. חוסר עקביות זה הצדיק פיטורים. בהנחה שהתצהיר היה כדין והעותר אכן התכוון לבקר ברמאללה, בחן בית המשפט את סבירות ההחלטה ומצא אותה מוצדקת. הסכם הביניים בין ישראל לאש"ף לא הבטיח את זכותה של העותרת להיכנס לגדה המערבית. זאת ועוד, מדיניותה של ישראל כלפי הרשות הפלסטינית, המעוגנת בשיקולי ביטחון, היוותה בסיס תקף להחלטה. מאז שנת 2000 נדחו בקשות לאיחוד משפחות באזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית, ונראה כי כניסותיו ויציאותיו התכופות של העותר עוקפות מדיניות זו. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת הרשויות בישראל סבירה ודחה את העתירה, תוך שהוא מורה לעותרים לכסות את הוצאות המשיבים.