ת"א 5240/03

תקציר

התובעת המנוחה, בקשי קטון, הגישה תביעה בשנת 2003 בטענה כי חתמה מבלי משים על הסכם מתנה בו העבירה את הבעלות בדירתה לבתה של אחותה, הנתבעת פנינה כהן. התובעת טענה כי אין בכוונתה להיפרד מהדירה וכי הנתבעת הפרה את חובתה כנאמנה בכך שלא הבטיחה את זכותה של התובעת לגור בדירה. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובעת הבינה את ההשלכות של הסכם המתנה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי בעוד התובעת הבינה שהיא חותמת על מסמך הקשור לדירה, היא לא הבינה את סופיות הסכם המתנה או את ההשלכות של נטרול יכולתה לבטלו. היעדר הבנה ברורה הפך את ההסכם לחסר תוקף. יתר על כן, בית המשפט קבע כי לנתבעת, כנאמנה, הייתה חובת נאמנות להגן על זכויותיה של התובעת, דבר שלא עשתה. לפיכך, יש לבטל את הסכם המתנה. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לסלק את המשכנתא הרשומה על הדירה בתוך חצי שנה וקבע כי יורשו של התובע, יניב ברזני, רשאי לפעול על פי הצוואה. לתובע נפסק הוצאות משפט בסך 4,000 ₪. פסק הדין החזיר למעשה את הבעלות בדירה לתובעת או לעיזבונה. פסק דין זה הדגיש את חשיבות הבהירות וההסכמה מדעת בעסקאות משפטיות, במיוחד במסגרת קשרי משפחה, וחיזק את העיקרון לפיו יש להתייחס ברצינות לחובות האמונים.