ע"א 28446-06-19

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה שהורה למערערים – בעלי דירות בבניין מגורים בחיפה – לשלם ליזם המשיב למעלה מ-560,000 ₪ בתוספת ריבית והוצאות משפט בגין ביטול הסכם שיפוץ שלא כדין. ההסכם חייב את המשיב לעבות ולשפץ את הדירות והמרפסות של המערערים בתמורה לדירות הנוספות שהמשיבה תוכל לבנות על פי תכנית 2187/CP. נקבע כי המשיב יגיש בקשה להיתר בניה בתוך שלושה חודשים ויקבל אותו בתוך 12 חודשים, עם אופציה להארכה של שישה חודשים. המשיב הגיש בקשה באיחור של 18 יום, דבר שהוביל לסירוב המערערים לתת ארכה ולאחר מכן לביטול ההסכם. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב וקבע כי המשיב היה זכאי להארכה והיה מקבל את ההיתר במועד אלמלא בוטל. בית המשפט הורה למערערים לשלם למשיב פיצויי הסתמכות בגין ביטול שלא כדין. שופטי הערעור מסכימים עם פסק דינו המפורט והמנומק היטב של בית משפט קמא, ואינם מוצאים טעם לדחות את ממצאיו העובדתיים או את מסקנותיו המשפטיות. הם מדגישים כי אלמלא ביטלו המערערים את ההסכם, סביר להניח שהמשיב היה מקבל את ההיתר במועד. השופטים דוחים את טענות המערערים, לרבות כי המשיב לא היה זכאי להארכה בשל שיהוי קל בבקשה להיתר וכי החלטה קודמת של בית המשפט חסמה את טענת המשיב. תחת זאת, מותחים השופטים ביקורת על המערערים על כך שניסו ליהנות מאי התאמה בתאריכים בהחלטה הקודמת, שהייתה טעות הקלדה מובהקת, וקובעים כי ההחלטה על צו מניעה זמני אינה יכולה לבסס השתק במקרה זה. לפיכך הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם למשיב את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך הדין בסך 30,000 ₪, וכן להעביר את הפיקדונות למשיב.