רע"א 10215/01

תקציר

התיק סובב סביב שכר טרחתו של מנהל מיוחד שמונה במהלך הליכי פירוק של חברה. המנהל טען כי יש לפסוק את שכר טרחתו מיתרת הכספים בקופת הפיצויים המרכזית, שהם המקור היחיד שממנו ניתן לפרוע אותו מאחר וקופת הפירוק ריקה. כונס הנכסים ונושי החברה המובטחים התנגדו לכך, וקבעו כי פעולות המנהל לא היטיבו עמם וכי אין לתעדף את שכר טרחתו על פני טענותיהם. בית המשפט המחוזי פסק לטובת כונס הנכסים והורה למנהל המיוחד לערער. ערכאת הערעור, בדעת רוב, אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין שכר טרחת המנהל המיוחד, אך מטעמים שונים. דעת הרוב קבעה כי שכר טרחת המנהל המיוחד אינו עדיף על פני תביעות הנושים המובטחים שהשעבוד הצף שלהם נוצר לפני מינוי המנהל. עם זאת, יש לתת עדיפות לעמלות הכרוכות בחישוב שכר העובדים, בהיותן הכרחיות לפירעון חובות אלה, שכן הן נחשבו לחלק מחוב השכר עצמו. השופט טירקל, בהתנגדותו, טען כי שכר הטרחה של המנהל המיוחד, לרבות אלה הקשורים לחלוקת כספים לעובדים, צריך להיות משולם מקרן התגמול המרכזית, שכן מדובר בהוצאות נלוות הכרוכות בהחזר חובות לפי חוק הקדימות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, הותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה, ופסק כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.