ת"א 24040-12-19

תקציר

בית המשפט מצא כי פרשנותו של התובע להסכם גישור אינה נכונה. בהסכם נקבע כי לתובע לא יהיו טענות נוספות כנגד הנתבעת בגין אובדן כושר עבודה וכי יתרת כיסוי הפוליסה תישאר, עד לתשלום פרמיה מותאמת. התובעת טענה כי ההסכם מזכה אותה להשתחרר מכל תשלומי הפרמיה. השופטת מצאה את נוסח ההסכם ברור וחד משמעי, ומאחר שהתובעת חתמה עליו, היא הייתה חייבת להבין את תוכנו. עוד מצאה השופטת כי טענת הנתבע כי יש לדחות את התביעה בגין עוגמת נפש מאחר שלא הוזכרה בכתב התביעה, תקפה. לפיכך, הסדר הגישור, שהיה לו תוקף של פסק דין, חייב את התובעת להמשיך ולשלם פרמיות עבור יתרת רכיבי הפוליסה – חיסכון פנסיוני וביטוח חיים – אלא אם תבחר להקפיא את הפוליסה ללא כל חיוב נוסף. לאחר מכן פנתה השופטת לשאלה האם התובעת זכאית לפטור כלשהו מתשלום פרמיות, בהינתן שהנתבעת הפחיתה באופן חד צדדי את הפרמיות בניכוי חד פעמי מחסכונותיה של התובעת. השופטת קבעה כי התובעת קיבלה טובת הנאה שלא כדין ולכן עליה להשיב את הסכומים שקיבלה, אלא אם כן הצליחה להוכיח כי הנסיבות הפכו את ההשבה המלאה לבלתי צודקת. השופטת קבעה כי התובעת פעלה בתום לב, למרות שפרשנותה להסכם הגישור הייתה שגויה. השופטת קיבלה את טענת התובעת כי לו הייתה מבינה את תנאי ההסכם לא הייתה מקבלת אותו, נוכח ההפרש בין הפיצוי שקיבלה לבין הפרמיות שהיה עליה לשלם עד תום הפוליסה. השופטת הוסיפה כי התרשלותה של הנתבעת בכך שלא הסבירה כיצד ומדוע אירעה הטעות, יחד עם חמש השנים שנדרשו לגילוי הטעות, הכריעו לטובת התובעת. הסתמכותה של התובעת על הסכום שהופקד עבורה, חוסר תרומתה לטעות הנתבע וחוסר איזון הכוחות בין הצדדים היוו שיקולים נוספים. לאחר ששקל את כל הנסיבות, החליט השופט כי לא יהיה זה צודק לחייב את התובע בפיצוי מלא. לכן, היא הורתה על פטור של 80% מהשבתה. לתובע ניתנה האפשרות להמשיך עם הפוליסה על ידי תשלום 20% מהפרמיות עבור ביטוח חיים ו/או חיסכון מספטמבר 2013 ואילך או להקפיא את הפוליסה ללא תשלומים נוספים, שאז הנתבע יחזיר את מלוא סכום הפרמיות ששולמו בתקופה הנדונה. פסק הדין גם חייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין הוצאות בסך 2,207 ₪ ולשלם 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.