ת"א 19596-09-18

תקציר

השופט פסק לטובת התובע בתביעת רשלנות נגד הנתבע. עדותה של התובעת בדבר נסיבות התאונה התקבלה כאמינה, ונקבע כי הסולם בו השתמשה היה בבעלותה והוצב על ידי הנתבעת. הסולם לא היה קבוע בתחתיתו, מה שגרם לו להחליק ולתובע ליפול. השופטת מצאה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעת, וכתוצאה מכך נגרם לה נזק. טענתה של התובעת עצמה כי הסולם נראה לא בטיחותי וכי הזהירה בעבר את הנתבע על כך, לא הרתיעה את השופט מלפסוק לטובתה. עם זאת, השופט מצא את התובעת אשמה ב-35% בתאונה בשל רשלנותה התורמת. השופטת העריכה את נכותה התפקודית של התובעת ואת כושר ההשתכרות המופחת בשיעור של 75%, ובהתאם פסקה לה 263,000 ₪, שהופחתו ב-35% ל-170,000 ₪ באשמתה. סכום זה התווסף ל-40,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 25,000 ₪ עבור עזרה וסיעוד, 5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות ו-60,000 ₪ עבור כאב וסבל, בסך כולל של 393,000 ₪. לאחר ניכוי 37,000 ₪ ששולמו לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי ו-35% בגין אשמתה התורמת, חושב הסכום הכולל שחבה הנתבעת לתובעת כ-218,000 ₪. בנוסף, חויב הנתבע לשלם הוצאות משפט בסך 17,500 ₪ ו-20% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ, שכר טרחת עורך דין.