רע"ב 1494/19

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לבקשת רשות ערעור על פסק דין קודם בעניין חישוב תקופת המאסר של המבקש. המבקש, שנידון פעמיים במקרים שונים, ביקש לרצות את תקופות המאסר במקביל. גזר הדין הראשון, מיום 7 בדצמבר 2015, הטיל 8 שנות מאסר בפועל וקנס של מיליון שקל. גזר הדין השני, מיום 18.7.2017, קבע כי שתי תקופות המאסר ירוצו במקביל. עם זאת, מאחר שהמבקש לא שילם את הקנס מגזר הדין הראשון, הוטל עליו מאסר של שנה במקום הקנס. המבקש טען כי יש לראות שנה זו כחלק מתקופת המאסר הראשונה הכוללת. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, תוך שהוא מצטט סעיפים רלוונטיים בחוק העונשין המבחינים בין מאסר במקום קנס לבין מאסר פלילי רגיל, המצביעים על כך שלא ניתן למנות את שנת ריצוי הקנס בגין אי תשלום הקנס בגזר הדין הראשון. בנוסף, גזר הדין של גזר הדין השני לא התייחס לסוג זה של מאסר. עוד ציין השופט כי צו המאסר במקום הקנס הוצא לאחר גזר הדין השני, כך שלא ניתן להורות על חפיפה של עונש שטרם ניתן. טענות המבקש, שטענו לפעולה בלתי יעילה של המרכז לגביית קנסות והסתמכו על הבנתה של ערכאת הדין במקרה השני, נדחו אף הן. מאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי הייתה מנומקת היטב ובהתאם לחוק, דחה השופט את בקשת רשות הערעור, והדגיש כי החלטות כאלה בעתירות אסירים מתקבלות במשורה ורק במקרים חריגים.