ה"פ 8113/09

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב שני מסמכים, מ/1א ומ/1ב, הנוגעים לפסק בוררות מקרקעין בין שני אחים, אברהם ומרדכי. אברהם טוען שהמסמכים אינם תקפים משום שהם מזויפים ומרדכי טוען שהם אכן פסק בוררות חתום על ידי הרב מרדכי אליהו. על בית המשפט לקבוע האם המסמכים מהווים פסק בוררות תקף או שהם מזויפים. הבקשה אינה פועלת במתכונת הפרוצדורלית הקבועה בחוק הבוררות ובתקנותיו, אולם בית המשפט מכיר בחריג במקרה זה, שכן עילת התביעה של הבקשה מטילה ספק בעצם קיומו של פסק בוררות. לפיכך, משטר המועדים הרגיל הקבוע בחוק הבוררות אינו חל. נטל ההוכחה מוטל על אברהם, שלא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענתו לזיוף. חוות הדעת הגרפולוגית שהציג מרדכי, יחד עם עדותו של הרב זעפרני, עוזרו של הבורר, והיעדר הכחשה מצד הבורר, תומכים בעמדת מרדכי כי פסק הבוררות תקף. בעוד שקיימים ספקות לגבי תוכנו וסגנונו של פסק הבוררות, בית המשפט מוצא את עדותו של מרדכי על נסיבות מתן פסק הבוררות משכנעת. פסק הבוררות, המורכב מ-מ/1א ומ/1ב, מוכר אפוא כתקף ובקשתו של אברהם נדחית. עוד קובע בית המשפט כי על אברהם לכסות את הוצאותיו של מרדכי ואת הוצאותיו של הרב זעפרני, בסך 15,000 שקל, צמודות לריבית החל מיום 1.3.2010.