בר"מ 3253/16

תקציר

במקרה דנן, אזרח ישראלי (מבקש 1) ביקש אישור לבנו (מבקש 2) להיכנס לביקור בישראל עקב מחלתו הקשה. על הבן, שעלה בעבר לישראל בתואנות שווא וגורש ב-2013 בשל הסתרת עברו הפלילי, הוטל איסור כניסה בתוקף עד שנת 2022. למרות ערעורו של האב, תוך שימת דגש על מצבו הבריאותי ועל זכותו של הבן לחזור, אישר בית המשפט לעניינים מנהליים את דחיית בקשתו. החלטת בית המשפט התבססה על חשש לניצול לרעה של הביקור לשהייה בלתי חוקית בישראל, לאור מעשי המרמה של הבן בעבר. הערעור הדגיש את מצבו הבריאותי הקריטי של האב וטען לפגיעה בזכות למשפחה, בטענה כי ניתן להפחית כל סיכון על ידי תנאי ערבות. עם זאת, מאז שנת 2014 לא נמצאו ראיות להידרדרות במצבו הבריאותי של האב, והן בית הדין והן בית המשפט לעניינים מנהליים מצאו כי ההחלטה סבירה. פסק הדין הסופי דחה את הערעור וקבע כי בתיק לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות עיון חוזר. צוין כי המבקשים יוכלו להגיש בקשה חדשה אם ישתנו הנסיבות, ובפרט מצבו הרפואי של האב. בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צו הוצאות.