ת"א 2316/01

תקציר

בית המשפט מינה את ד"ר יוחנן חורב, מומחה לכירורגיה אורתופדית, להעריך את נכותו של תובע בעקבות תאונה. בהערכתו קבע ד"ר חורב כי נכותו של התובע עומדת על 20%, מצב סופי שלא צפוי להשתפר ללא עבודה פיזית. עוד ציין המומחה את סירובו של התובע לעבור ניתוח בברך, שתועלתו אינה ודאית. בהתחשב בנימוקיו הסובייקטיביים והאובייקטיביים של התובע לסירובו לניתוח, קיבל בית המשפט את החלטתו ולא הפחית את פיצויו. גם נכות תפקודית של התובע נקבעה על 20%. מאז התאונה לא נפגעו חיי היומיום של התובע באופן חמור, אך הוכר פוטנציאל להידרדרות עתידית. בית המשפט פסק לו פיצוי בגין כאב וסבל בסך 36,431 ₪. עבור הוצאות רפואיות נפסקו לתובעת 83,635 ₪ בגין רכישת תמיכת ברך כיווץ, בהתאם להמלצת המומחה. תביעות התובע לקבלת פיזיותרפיה וציוד רפואי אחר נדחו מחוסר ראיות. כך גם לגבי תביעותיו בגין הוצאות נסיעה וסיוע לצד ג', שהתובע לא הצדיק די הצורך. באשר להפסדי שכר, פסק בית המשפט לתובע 65,090 ₪ בגין אי כושר זמני בעקבות התאונה, בהתבסס על חוות דעת מומחה ועל שכרו הממוצע של התובע. בגין הפסדי השתכרות עתידיים נפסקו לתובע 150,000 ₪, בהתחשב בנכותו, בתעסוקה הנוכחית שלו ובסבירות להחמרה במצבו. בית המשפט פסק גם על ניכויים שונים מהפיצוי, הנוגעים לתשלומים שקיבל התובע. לאחר שקבע כי התובע קיבל כספים מקרן פנסיה עם רכיבי ביטוח, קבע בית המשפט כי תשלומים אלה, בסך 44,773 שקל, אינם בהכרח בניכוי. בסיכומו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 305,383 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, כאשר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 39,700 ₪. החלטה זו התקבלה בהעדר שני הצדדים והיא תקפה עד לתשלום מלוא הסכום.