ע"פ 57/53

תקציר

פסק הדין עוסק במקרה של הריגה לפי סעיף 212 לפקודת החוק הפלילי, 1936. מסתנן אלמוני מעזה נהרג שלא כדין על ידי המערער, יצחק גולד, סמוך למגדל אשקלון ביום 28.8.1951. גולד, סוהר, נצטווה על ידי הממונה עליו, ברוך פרידמן, להוביל את המסתנן - שהובא לבסיס השומרים - לתחנת המשטרה במגדל אשקלון. לאחר חקירה כיסה קצין המשטרה, יחזקאל ליידר, את עיניו של המסתנן והורה לגולד להוביל אותו לתחנת המשטרה בגדרה, או אולי לתחנת המודיעין של הצבא ביד מרדכי. תוך כדי הליכה בפרדס, הסתובב לפתע המסתנן ותקף את גולד. מתוך הגנה עצמית, גולד שלף את אקדחו וירה יריית אזהרה באוויר. כאשר המסתנן לא נענה לבקשתו של גולד לעמוד במקום, ירה גולד ירייה שנייה, בכוונה לפגוע ברגליו אך בסופו של דבר פגע בראשו והרג אותו. גולד הורשע בעבירת הריגה ונידון על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב לשבע וחצי שנות מאסר. עם זאת, בית המשפט לערעורים קיבל את ערעורו של גולד, בנימוק של ספק סביר לגבי האירועים שהובילו לרצח, והאפשרות שההרג היה מוצדק כדי לעצור פושע נמלט. השופטים הדגישו כי נטל ההוכחה מוטל על התביעה, ולא שוכנעו מעבר לספק סביר כי גולד אשם בעבירה המיוחסת לו. לפיכך, גולד זוכה. בנוסף, קבעו השופטים כי השופט קמא לא פעל על פי הנוהל הנכון בכך שהודיע תחילה על פסק דין בעל פה ולאחר יומיים הוציא פסק דין בכתב, אולם חריגה זו לא גרמה לעיוות דין.