סע"ש 37297-09-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, ובהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק הדין - סע"ש 37297-09-24, בית הדין האזורי לעבודה ירושלים** **מבוא:** פסק הדין עוסק בבקשתה של משטרת ישראל לסילוק על הסף של תביעתם של שני שוטרים לשעבר, כפיר שי ודוד חנוני. התביעה הוגשה לבית הדין לעבודה ועסקה, בין היתר, בתביעת הפסדי שכר וזכויות סוציאליות, פיצוי בגין התעמרות ולשון הרע, אשר נטענו כי נבעו מהחלטה להעבירם מתפקידם ביחידת הפרשים. טענתה המרכזית של המשטרה היא כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה זו, מכוח סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971. **השאלה המרכזית:** האם תביעתם של השוטרים לשעבר, הכוללת טענות להפסדי שכר, זכויות סוציאליות, התעמרות ולשון הרע, נמצאת בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, או שמא היא נופלת בגדר הסמכות הייחודית של בית המשפט לעניינים מנהליים מכוח סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה. **נימוקי בית הדין ופסיקתו:** 1. **סמכות עניינית – עקרונות כלליים:** * בית הדין מדגיש כי סילוק תביעה על הסף הוא סעד קיצוני, הניתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד. הנטייה היא להעדיף בירור לגופו של עניין, על מנת שלא לשלול מבעל דין את זכותו המשפטית. זאת, בהתאם להלכה הפסוקה (ר"ע 1317/01, בג"צ 254/73). * עם זאת, מדגיש בית הדין כי אין די בסיכוי להוכחת התביעה, אלא שחייבת להיות ערכאה מוסמכת לדון בעילה. 2. **מבחן דו-שלבי לתביעות של שוטרים:** * בית הדין מסתמך על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע (ארצי) 4522-11-18, עניין זליג) וקובע כי יש לבחון תביעות של שוטרים במבחן דו-שלבי: * **שלב ראשון:** האם התובענה נכללת בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (יחסי עובד-מעביד). * **שלב שני:** האם סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה מוציא את העניין מתחום הסמכות העניינית של בית הדין. 3. **יישום המבחן על עובדות המקרה:** * **שלב ראשון:** בית הדין מקבל את טענת התובעים כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינם לבין הנתבעת, בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה. * **שלב שני – ליבת המחלוקת:** בית הדין מתמקד בסעיף 93א(א) לפקודת המשטרה, הקובע כי תובענה המתנגדת לשימוש בסמכויות הנתונות לפי הפקודה בעניינים כגון מינוי, קביעת תפקיד, העברה מתפקיד, העלאה בדרגה, פיטורין, שחרור משירות ועוד, לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד-מעביד לעניין סעיף 24 לחוק. 4. **פרשנות סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה – העיקרון המנחה:** * בית הדין קובע, בהתבסס על פסיקת בית המשפט העליון (עע"מ 2569/19, עניין פוזיאלוב) ובית הדין הארצי (ע"ע (ארצי) 4522-11-18, עניין זליג), כי **די בכך שתובענה תעלה כשאלה שנויה במחלוקת את אחד הנושאים המנויים בסעיף 93א לפקודה, גם אם נכרכים באותו הליך סעדים כספיים, כדי שהתובענה כולה תצא מתחום סמכותו של בית הדין לעבודה.** * ההלכה היא כי גם תביעות כספיות "נקיות" לכאורה, אם הן "נוגעות באופן אינהרנטי" לסוגיות המנויות בסעיף 93א, יידונו בבית המשפט המוסמך (הכוונה לבתי המשפט לעניינים מנהליים, אם כי פסק הדין אינו מציין זאת במפורש אלא רק במשתמע). * כמו כן, הודגש כי גם אם ההכרעה בעניינים המנויים בסעיף 93א נדרשת "אגב אורחא", בית הדין לעבודה לא יידרש לכך. 5. **החלת ההלכה על המקרה הנדון:** * בית הדין קובע כי בנסיבות המקרה, מעשי ההתעמרות ופרסומי לשון הרע הנטענים **משולבים וכרוכים** עם עניין העברת התובעים מתפקידם, ונובעים ממנו. * התובעים לא טענו לקיומם של מעשי התנכלות או לשון הרע העומדים בפני עצמם, אלא כרכו אותם במסכת אחת עם ההחלטה להעבירם מתפקידם. * לפיכך, ההכרעה בתביעה תחייב התייחסות ישירה או עקיפה לסוגיות המנויות בסעיף 93א לפקודה (העברתם "מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד"). * משכך, בית הדין קובע כי נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה. 6. **החלטה וסעדים:** * הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת, והתביעה נמחקת. * בית הדין אינו מחייב את התובעים בהוצאות, תוך התחשבות בשנות שירותם הארוכות, בהתנהלות הנתבעת, ובהיעדר דיון לגופו של עניין. * אגרת בית הדין ששולמה על ידי התובעים תושב להם, בניכוי הסכום המינימאלי. * התובעים מוזהרים כי אין במחיקת התביעה כדי למנוע פנייה לבית המשפט המוסמך. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **פרשנות מרחיבה של סעיף 93א לפקודת המשטרה:** פסק הדין מאמץ פרשנות מחמירה של סעיף 93א, לפיה גם תביעות הכוללות סעדים כספיים (כמו הפסדי שכר, זכויות סוציאליות, פיצויים בגין התעמרות ולשון הרע) יסוּלקו מבית הדין לעבודה אם הן "שזורות" או "כרוכות" בסוגיות המנויות בסעיף זה (כגון העברה מתפקיד). הדגש הוא על **מהות העילה** ולא רק על טיב הסעד הכספי הנתבע. * **הגדרת "התעמרות ולשון הרע" כחלק מהסמכות המנהלית:** חידוש משמעותי בפסק הדין הוא ההכרה בכך שאף טענות של התעמרות ולשון הרע, כאשר הן נטענות כתוצאה ישירה או עקיפה של החלטות פיקודיות הנוגעות למינוי, העברה או סיום שירות, נכנסות לגדרי סעיף 93א לפקודה. הדבר מרחיב את טווח הסמכות של הערכאות המנהליות על פני בית הדין לעבודה, אף בתביעות שעשויות להיראות "בבסיסן" כיחסי עובד-מעביד. * **הדוקטרינה של "הכל או לא כלום" בסמכות עניינית:** פסק הדין מדגיש את העיקרון לפיו אם קיימת שאלה אחת הנתונה לסמכות ערכאה אחרת, הרי שכל התביעה עוברת לערכאה האחרת, גם אם חלקים אחרים ממנה היו עשויים להיות נדונים בבית הדין לעבודה. * **התנהלות דיונית:** בית הדין מתייחס להתנהלות הצדדים, ובפרט להגשת בקשת הסילוק על הסף לאחר עיכובים. למרות שהבקשה התקבלה, בית הדין נמנע מחיוב בהוצאות, שיקול המבטא איזון בין ההחלטה הדיונית לבין שיקולים של צדק והוגנות. **השלכות:** פסק הדין מחזק את המגמה להפנות תביעות של שוטרים, גם אם הן כוללות טענות לנזקים כספיים או התנהלות פסולה, לבית המשפט לעניינים מנהליים, כאשר אלו נובעות מהחלטות פיקודיות הקשורות לתפקידם, לקידומם או לשירותם במשטרה. הדבר מחייב שוטרים המבקשים להגיש תביעות כאלה להיות ערים היטב לסעיף 93א לפקודת המשטרה ולניסוח תביעתם באופן שיבחין בין עילות שאינן נופלות תחת הסעיף לבין אלו הכרוכות בו.