תלה"מ 66930-06-20

תקציר

פסק הדין עוסק בשתי תביעות שהעלה אב נגד אם ילדו בעקבות פרידתם. ראשית, ביקש האב להאריך את הסדרי הראייה ולשהות עם ילדם הקטין כבן שש. ההסכם המקורי העניק את המשמורת לאם, והאב רצה להוסיף ביקורים בכל יום חמישי לסירוגין. בית המשפט המליץ שלא לשנות את ההסכם הנוכחי אך הציע ביקור נוסף בתקופת הקורונה. האב קיבל המלצה זו. שנית, האב תבע השבת סכומי כסף שונים שניתנו לאם, בטענה שהם חלק מהסכם כולל. הסכומים כללו הלוואות, תשלומי שכר דירה והוצאות נוספות בסך כולל של 91,137 שקל. האב טען כי הכסף ניתן בתנאי שהאם מתגוררת בסמוך אליו ואל הקטין. האם הכחישה את קיומו של הסכם כזה. בית המשפט מצא כי האב לא הוכיח די הצורך את טענותיו ודחה את בקשתו להשבה כספית, תוך שהוא מציין כי העברות הכספים היו ככל הנראה מתנות. השופט קבע כי האם אינה צריכה להחזיר את הכספים, וכל צד יישא בהוצאותיו, לצד 2,500 שקל נוספים שישולם על ידי האב לאוצר המדינה בשל אופייה המיותר של התביעה.