רע"א 10629/04

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור על סיווג נכות לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. המבקש, שהוכר כנכה עקב פגיעה בברכו שנגרמה לו במהלך שירותו בצה"ל, הוגדר כנכה לצמיתות בשיעור של 10%. סיווג זה אושר על ידי הוועדה הרפואית העליונה ובית המשפט המחוזי, אך האחרון החליט כי על הוועדה לבחון מחדש את המקרה ולראות בו שני ליקויים נפרדים. בעקבות זאת סיווגה הוועדה את המבקש עם 10% נכות בגין ליקוי אחד ו-5% נוספים בגין ליקוי אחר. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה. ערעורו של המבקש לבית המשפט העליון מתמקד בפרשנות המונח "ממצא אובייקטיבי" בחקיקה הרלוונטית ובהיעדר הנמקה בהחלטת הוועדה. בית המשפט מציין כי בעוד שהקביעה מהו ממצא אובייקטיבי היא שאלה רפואית, יש לנמק את החלטת הוועדה, במיוחד כאשר קיימים ממצאים קליניים וצילומי רנטגן שיש לתת עליהם את הדעת. במקרה זה, לא ברור מהחלטת הוועדה מדוע הממצאים לא היוו ממצא אובייקטיבי, ולכן ההחלטה נעדרת את ההסבר הנדרש. משכך, החליט בית המשפט העליון להעניק למבקש רשות ערעור, ובכך יקבל את הערעור. המשמעות היא שהוועדה תצטרך לבחון מחדש את עניינו של המבקש ולתת החלטה חדשה ומנומקת המתייחסת לממצאים ולתקנות הרלוונטיות. החלטה זו תאפשר לבית המשפט לקבוע אם הוועדה יישמה כראוי את ההבחנות המפורטות בתקנות. הנושא יוחזר לוועדה להחלטה חדשה, אשר בתקווה תבהיר את הנושא ותאפשר לפונה להבין את תוצאות עניינו.