ע"א 231/84

תקציר

בתביעת רשלנות רפואית מורכבת, בחן בית המשפט העליון האם בית החולים המערער אחראי לנזקים עקב ניתוח שגרם לשיתוק עצב הפנים הימני של המשיב. הניתוח עצמו לא נחשב רשלני, אך הכישלון באיתור וטיפול מיידי בנזק העצבי היה. בתחילה קבע בית המשפט המחוזי כי בית החולים אחראי באופן מלא למיליון שקלים ישנים, וייחס את הנזק באופן שווה לאובדן השתכרות וכאב. המערערת ערערה על כך, וטענה כי גם אם לא הייתה מתרחשת רשלנות, הסיכוי לשיפור מצבו של המשיב נמוך מ-50%, כלומר הפיצוי לא צריך לעלות על 20% בהתבסס על סיכויי ההחלמה שאבדו עקב רשלנות. בתוך כך, עתר המשיב בערעור נגדי לפיצוי בלתי מספק. בית המשפט העליון העדיף גישה בעלת ניואנסים רבים יותר בהשראת ארה"ב, שבה אובדן סיכוי להחלמה יכול להתפרש כשלעצמו כנזק בר פיצוי, ללא קשר לשאלה אם סיכוי זה עלה על 50%. משמעות הדבר היא שגם עם סיכויי התאוששות סטטיסטיים של 30%, הפיצוי לא היה הכל או כלום אלא פרופורציונלי להזדמנות שאבדה. בית המשפט התאים את שכר המשיב כך שישקף זאת, קבע אותו על 300,000 שקלים ישנים והפחית את שכר טרחת עורכי הדין. ההחלטה סימנה שינוי באופן שבו יידונו מקרים דומים בעתיד של רשלנות רפואית בוודאות של פחות מ-51%, תוך שימת דגש על הגינות בפיצוי סיכויי החלמה שאבדו.